מונולוג שלקח לי שנה וחצי לעלות לבמה
לזכרו של ניר ז"ל ששירת בגבעתי, ונהרג בפיגוע בקו 2 בירושלים.
יהי זכרו ברוך.


הזמן חלף ואתה איננו, הזמן עבר ואתה כבר לא כאן.
אני זוכרת את הרגעים שלנו ביחד כאילו זה היה אתמול, אהבתי
אותך, באמת שאהבתי אותך... אני זוכרת את הרגעים שלנו ביחד, את
השיחות, הגעגועים, הנשיקה הראשונה, הבטחת שתחזור. אמרת "עוד
חודש ואני עם צה"ל גמרתי". תכננו לטוס לשבוע באילת, אח"כ לקפוץ
להפלגה בקפריסין ולחתום בכינרת, כל זה אחרי סיום הסדיר שלך...
היית בגבעתי מגיע אחת לשלושה שבועות, אהבתי שהיית מגיע אלינו
עם המדים והכומתה הסגולה... כשראיתי אותך תמיד הצדעתי, היית
צוחק ואומר: "קטנה שלי, אני אוהב אותך".
הרגשתי מוגנת איתך... היה לנו קשר חזק. פעם -  פעמיים בשלושה
שבועות לראות אותך, חוץ מהרגילות שקיבלת אחרי תקופה ארוכה...
שיחות חפוזות בלילות, שתי הודעות ביום, אני לא מבינה איך
נשארנו שנה וחצי ביחד... כנראה שבאמת אהבנו.
בשבתות היית מגיע אלינו כי ההורים שלך היו בתאילנד וכך בעצם
הפכנו להיות חברים, חדרים צמודים, שיחות לתוך הלילה, הנסיעה
המשותפת באוטובוס, הבדיחות שרק אתה ידעת לספר, ואני היחידה
שצחקה...
אחי תמיד הזהיר אותך לא להתחיל איתי אבל זה לא היה נשלט, זה
פשוט קרה... בהתחלה הוא פשוט התעלם משנינו, ולך היה קשה כי הרי
שירתתם באותה פלוגה... עד שהוא הבין שבאמת אהבנו, ופירגן.
אמרת ששום דבר לא יעצור אותך, שאתה בצבא לא תמות וזה היה באמת
נכון, סיימת את הסדיר בהצטיינות, כולם אהבו אותך, גם המחבל
שהתאבד באוטובוס שהיית בו, שדיבר איתך שנייה לפני זה... תמיד
חשבת שזה שנולדת יהודי לא עושה אותך יותר טוב מערבים...
את ההורים שלך הכרתי בהלוויה שלך, הם ידעו עלי הכל: איך אני
נראית, מה אני אוהבת לאכול, הם אפילו הראו לי תמונות שאחי צילם
יומיים לפני שנהרגת, זה היה פשוט יפה שלמרות שהם היו רחוקים
היית איתם בקשר כל כך טוב... אחי סיפר לי על הארוחה הרומנטית
שארגנת ליום שנהרגת ועל הטבעת שקנית לי ושרצית להציע לי
נישואים באותו לילה... היינו אמורים להתחתן, ואותך הרג מחבל
ששנייה קודם לכן אמרת לו שאין לך דעות קדומות על ערבים...