פרק ההמשך של אהבה חד-סתרית נכזבת
הינו עלטת ערפל סמיכה
לתוכה מצליחה לבקוע קרן אור בודדת:
הסיכוי הקלוש לאהבה אמיתית דו-צדדית עם אהובה חדשה

ואם הייתה האהבה הישנה מתממשת, מה היה קורה?

דרך נוספת לצאת מהסבך של אי הביטחון לתוכו מגיעים בלית ברירה
היא לחזור אחורנית
חזרה לעבר השלווה המשתקת
בה אין צורך באהבה

ואם האוהב כבר לא היה חושק באהובתו ברגע שאהבתם אכן הייתה
מתגשמת?

התנזרות מוחלטת
עבודה בלתי-פוסקת
המקום המושלם לאלו ואלה
שלא מסוגלים או מסוגלות לאהוב - בו
קרביים מזדחלים להם בשקט בחושך,
מחפשים מקום טוב להקיא את שנותר מנשמתם שמעולם לא נבראה,
בו פורקן היצרים של שרצים
(שכבר הספיקו לפתח חסינות לדיכאון היום-יומי בו שרויה סביבתם -

שאין עוד באפשרותם לחוש בו מפאת נפוצותו בה)
נפתח ללא כל עיכוב,
נפסק ונשנה מדי רגע ברגע
אל תוך הליל המבעית והמייגע

האם בכלל קיימת אהבת אמת בה שני צדדים שווים מתחייבים זה לזה?

קרן אור מן הצד השני אכן בוקעת
אך על זה הנמצא בערפל היא מאירה ואותו מסנוורת
אין לו דרך לדעת מה עומד בכיוון דהוי זה
אין הוא יודע בכמה תשקוט נפשו שם

ואם היא קיימת כמה זמן היא נמשכת ולמי בדיוק היא מיועדת?

נראה לי שאלך אחרי האור המעוור:
אחזור אחורה - אתנוון;
אשאר כאן - אתחרט;
רק קדימה נותר עוד מה לעשות...