האמת היא שכשמאיה נכנסה כולה צוחקת וצוהלת אחרי ששמעה את השיר
כל הנסיעה אליי, צחקתי..
זה לא הכעיס אותי או גרם לי לחשוב עמוק יותר.
חשבתי שזה מצחיק שהוא כתב על כל הקטע שלנו שיר , חשבתי שזה
מחמיא אולי.
חשבתי גם שכדאי לנסות להקשיב למילים.. אחרי הכל - הוא כתב.
בעודי משתעשעת ברעיון מאיה מצחקקת לה אומרת לי..."בואנה .. כמה
בחורים שאת תרוויחי מכל הסיפור הזה..."חייכתי לה שניה , ואז
הבנתי שיש מצב שזה לא בדיוק מה שרציתי שיקרה,
ופתאום גם חשבתי שנפרדנו לא כל כך יפה כדיי שהוא יכתוב עליי
איזה שיר על כמה מדהימות עיניי..
-"מאיה! מה  הקטע? מה הוא כתב שם?"
- "...אה לא שמעת את השיר עדיין אפילו?"
- "לא!! אמרתי לך שאתמול דרור אמר לי בחצי קריצה שכנראה שהייתי
חבל על הזמן אם ככה כתוב.."
- " כן.. ממש חבל על הזמן.."
- "מאיה, אני נשבעת לך.. אני אפרק אותך...מה כתוב שם?"
-"בואי נגיד שהוא השתמש בכל הפואטיקה האפשרית כדיי להסביר
לחבר'ה שלקחת לעצמך את התקופה כדיי לטייל בעולם.. מה זה היה
שהוא כתב?.. "מטבעון עד צ'כיה החורפית".. "
- "נשמע בסדר עד עכשיו.."
- "דנה... אני נראית לך בחורה מפרגנת?"
- "מה הקשר?"
- "הקשר הוא שבחלוקת תפקידים שלנו את המפרגנת אני השמחה לאיד..
ואני .. אני מאושרת כרגע .. אבל זה הכל מאהבה נשמה... לא אמרת
לי שיצאת עם יהודה.."
- "גם כן יצאתי.. סתם סקס גרוע.. מאיפה את יודעת?..מה מה מה ?
רגע... תעשי איזה חיפוש של המילים.. זה יותר גרוע ממה שחשבתי
אה?"
איזה קארמה גרועה... אני חושבת לעצמי.
הרי יהודה ביקש ממנו את המספר. כשהייתי בחו"ל, אני זוכרת שהיה
לי כל כך קר ביום אחר כך,
כשהוא התקשר ידעתי בדיוק את הטסקט שאני צריכה להגיד לו..
"זה לא נראה לי.. יהודה.. אני מצטערת " מגלגלת עיניים לגמרי-
מה נראה לך?? ברחתי מכולכם עכשיו לחזור? זה כמו להשמיד את כל
המפלטים. כולה סקס , מה כבר קרה?.
אבל מיד חשבתי עלייך, מיד נזכרתי בך, איך היה לי כיף איתך..
חבל שנגמר ככה.
טוב האמת שזה היה רק עניין של זמן עד שהעיניים היפות שלך
יתחילו לראות בדיוק עם מי יש לך עסק, ואני תמיד דגלתי בממש
לחיות את החיים , אחרי הכל בדיוק פעם אחת שחיים אותם..
ולא כל כך הסתפקתי בזוג אחד של עיניים טובות שמביטות בי,
מחייכות אליי תמיד, מעריכות..
למה לא הספיק לי?
"דנה! הנה מצאתי... תקשיבי לזה. כמה משפטים נבחרים שמוציאים
אותך בדיוק המיץ של הזבל.."
-"נו מאיה.. את מוכנה להפסיק לרגע עם השמחה הטיפשית הזו??"
-"טוב טוב.. תקשיבי, "פתאום את ממלמלת ש.. אני הכי טוב שהיה לך
במיטה, לא שזה כל כך קשה, כל השאר בטח עשו אותך בעמידה.. באיזה
מועדון בפראג..."
- " מה?! בן זונה!! מה הסיפור של המפגר הזה? מה הקטע??? תביאי
ת'מספר שלו.. אני אראה לו מה זה בעמידה... "
-" זה הקטע שאני הכי אוהבת .." מאיה מביאה לי את הטלפון - כמו
איזה ילד שמחמם למכות "שאת הופכה לאיזה פרחה מהצומת.."
- "זהו? לא מספיק לך השיר , את חייבת להוסיף כל מיני הערות תל
ברוך?? "
מחייגת אליו...פתאום כל הרוך בעיניים , הפך לאיזה רשע מטורף ,
כאילו שהוא עבד עליי...
הוא עונה.. ואני מתחילה לבכות, "תגיד לי אתה בסדר?"
-"אני בסדר.. את בסדר? למה את בוכה? את רוצה שאני אבוא?"
-"מה לבוא מה? אתה רוצה באמת להגיע לאיזה סיבוב של טאקי, אני
אוספת את כל הבחורים שעשיתי .. יהיה פה טורניר לא נורמלי!"
מאיה כבר לא מחייכת.. היא גם לא כל כך טובה במצבים האלה גם
ככה, זו חלוקת התפקידים אחרי הכל.. מביאה לי מים - להרגע,
לוקחת את המפתחות שלה ואת הכלבה שלי ויוצאת לסיבוב..
-"דנה , מה הסיפור? זה לא שכתבתי את השם שלך או משהו כזה.. וגם
לא יכולים לזהות , וגם מה את רוצה? אני נפגעתי, אני הסתובבתי
כמו טמבל, אני לא נוקם בך או משהו - אבל הרגשתי חרא ואת יודעת
שאני כותב. יצא משהו טוב. אני מצטער אבל אני לא מצטער."
-"זו הייתה תקופה מאוד מבולבלת בשבילי, לא ידעתי מה אני עושה..
לא הייתי בכלל. אתה לא יכול לבוא ולכתוב על תקופה של בן אדם,
אתה יודע שאנשים מסתכלים עליי עכשיו כאילו אני יכולה לפתוח לכל
אחד בכל זמן נתון? אתה יודע מה זה עושה לי? שנה אחרי ? אני
במקום אחר! אתה לא יכול להחזיר אותי לשם! ובכלל אם כל כך כאב
לך , וחזרתי למחשבות שלך מאשפת הרחובות , וכל הליריקה המעצבנת
שלך.. היית צריך להתעלם מזה, בטח לא לכתוב על זה.. למה כתבת
עליי.. אוף.."
-"אני מבין אותך .. דנוש.. זה פשוט שזה כל כך כ..."
ניתקתי , אני לא מסוגלת לשמוע את ההבנה שלך יותר , מה אני אעשה
עם זיו עכשיו..
לא מאחרת לחשוב עליו , הוא נכנס . עם קניות בידיים וריח טוב.
"מאמי , פגשתי את מאיה בדרך , אני מארגן ת'דברים במקרר.. תכיני
הסברים בסדר?"
אני הכי אוהבת שזיו משחק את המשחק של הקור רוח , הרי כל תנועה
בגוף שלו משדרת היסטריה מאופקת,  ניגש אל הכיור במטבח , ממלא
כוס מים , לוגם מנסה להירגע. עם כל חלב , גבינה או חומוס שהוא
מכניס למקרר הוא יותר מתעצבן , עוזב את זה.."יאללה דנה..
דברי"
ואני.. קשה ולא קשה לי להסביר.. אני מתחילה.
"לפני ארבע שנים כשיצאתי עם אריק הייתי בתקופה מאוד מבולבלת ,
כל הזמן הייתי הורסת דברים - בשליטה או לא בשליטה, בצורה די
אלגנטית , פיטרו אותי מעבודות שהייתי מתקבלת אליהן בכזו
אפאטיות, כל שבוע בערך, רק הייתי מרוויחה כסף ועוברת לדבר הבא,
היו נשברים לי דברים בבית ברמות קשות, לא דואגת לאיך שאני
נראית בכלל, בסוף עבדתי באיזה עבודה מוזרה מהבית,כל היום הייתי
יושבת בבית כשהייתי יוצאת הייתי דופקת את האוטו בטעות-שכל יום
חזרה על עצמה..כל מיני דברים כאלה. ואריק היה לומד , חוזר
בצהריים - מתנהגים כמו זוג - בכל התקופה הזו לא ירד לי החיוך
לרגע.. זה קצת עצוב. אבל בלילה היה לי משעמם  אז הייתי יוצאת
למועדונים.. בקיצור אוספת אותם, מחפשת משהו שימלא אותי ,
ומתרוקנת יותר ויותר בכל פעם.."
"מה עוד?... אני חייב להבין מה מביא בן אדם לכתוב עלייך שיר
כזה, אני חייב להבין איך התגובות עובדות, איך את היית? אני לא
יודע מה את עושה.. אולי את לא מודעת לכמה אני אוהב אותך, לכמה
אני מפחד שתפגעי בי ככה, אוף ...איך אני שונא שאני מתחיל לדבר
ככה! את יודעת שאני שונא את זה!!!"
"זיו אתה יודע מי אני, אני איתך.. כשאריק תפס אותי אז - לא היה
אכפת לי בכלל, בגלל זה הבאתי את הבחור ההוא הביתה, בגלל זה לא
היה אכפת לי בכלל לשחק איתו, לחזור אליו ולעזוב אותו ושוב
ושוב.. אני לא כזאת יותר.. אתה יודע את זה, אחרי שנפרדנו נסעתי
לחו"ל , רציתי לברוח לא ידעתי אפילו ממה, פשוט החלפתי את
הישראלים בזרים...זה הרגיש כאילו יש מה שיצדיק את הריקנות הזו
שאני מרגישה..
זו התהום הגדולה שלי זיו, אני שונאת לדבר על התקופה הזו.. אני
לא שם כבר."
וזיו מסתכל עליי , הוא באמת מת מפחד, אני יכולה לראות את זה
עליו- כל תנועה בגוף שלו , המבט שלו בעיניים. יש משהו מאוד
אוהב בזה - שהוא מפחד.. והייתי מתה שהוא לא יפחד עכשיו..והוא
קצת נרגע.
אבל אני לא יכולה למחוק את התקופה הזו בחיים שלי.. מה לעשות..
פתאום נשמעת דפיקה בדלת, ".. זו בטח מאיה מחזירה את הכלבה..."
-"כן , או.. שהכלבה מחזירה את הכלבה...בעצם.."
זיו קם לפתוח את הדלת , ואריק עומד שם על הסף...זיו מסתכל עליי
והולך למטבח.
ואני ניגשת לדלת מסתכלת על אריק.. ונפרדת מתקופה בחיים...
סוגרת את הדלת.
מה עוד ביקשת?