אתם מתעוררים בצהרי יום שבת, אחרי זיון טוב בלילה, מתקשים
לפקוח את העיניים. אבל מישהו כבר דואג להעיר אתכם - רוני, הילד
הקטן שלכם.
הוא לא שכח לשים טלוויזיה ב"פול ווליום" על ערוץ שש, וגם לא
שכח לשיר את כל השירים של כל התוכניות שהוא אוהב.
אתם מביטים אחד בשניה, מחייכים קלות.
"היה טוב אתמול, הא?" אתה אומר, והיא מחייכת חיוך קטן בלי לומר
מילה.
הכל נראה טוב, כמו התחלה של סרט הוליוודי שמבשר שעוד מעט הכל
הולך להשתבש - איזו בחורה חדשה שהוא יכיר, ואולי היא תפגוש
איזה בחור חדש, או אפילו תגלה שהיא לסבית, או בכלל יתגלה שלבן
הקטן שלכם יש סרטן והוא הולך למות.
אבל זה לא קרה, הכל היה כרגיל.
היא הלכה למטבח, הכינה קפה, באה לסלון ואמרה לרוני 'בוקר טוב,
איך הוא ישן הלילה.'
"אמא, יש עכשיו דראגמון! תני לי לראות!", והיא, סולחת לו על
החוצפה ומלטפת לו את השיער הבלונדיני החלק שלו.
הוא קם מהמיטה, מתלבש ומצחצח שיניים במקלחת החדשה שלהם, מסתכל
במראה ורואה שהכרס שלו גדלה בזמן האחרון, ושמח שלפחות זה לא
הפריע לה בזיון אתמול.
הוא בא לסלון ורואה את רוני הקטן מול הטלוויזיה, ואת האישה שלו
מלטפת לו את השיער, כמו שהיא מלטפת אותו כשהיא רוצה ממנו סקס.
הוא הסתכל עליה, והיא עליו.
הכל היה נראה נורמלי, מושלם, כביכול, אבל כמו בכל סרט
הוליוודי, תמיד יש משהו מתחת לפני השטח שהולך להתגלות. והוא
ציפה לזה, חיכה לזה בקוצר רוח. משהו שיסעיר לו את השגרה.
מה היה לו לבקש?, יש לו אישה יפה וטובה, יש פרנסה ויש ילד ברוך
השם. אפילו הסקס טוב.
אבל הוא רצה יותר.
"אתה תראה, ברגע שתתחתן אתה תרצה למות. פתאום הכל נהיה שגרתי,
אשתך תשמין ותראה כמו בטטה, הסקס שלכם יהיה גרוע, אם יהיה
בכלל". המשפט הזה חקוק לו בראש. זה מה שחבר שלו אמר לו,
כשהודיע לו שהוא הולך להתחתן עם ימית.

אבל ימית הספיקה לחתוך את המחשבות שלו:"מאמי, אייל ורונית אמרו
שהם יבואו עם אלה, שיהיה לרוני עם מי לשחק קצת."
"בסדר," אתה שומע את עצמך אומר, וחושב שלא באמת בא לך עליהם,
שיספרו לך מה קרה להם בצימר בצפון, באותה פעם שהם פגשו את
אודטה ברחוב, אה וגם איזה אוכל הם אכלו, ואיזו מסעדה טובה יש
בצפת.
אבל משלים עם העובדה, כי אין לך הרבה ברירות. אולי תלך לשחק עם
הילדים, הם נראים קצת יותר מעניינים.

אייל ורונית באו, החלפתם "שלום" עם נשיקות וחיבוקים, ורוני עמד
בצד, כי התבייש קצת, בכל זאת, מביאים לו בחורה הביתה.
אתם מתיישבים בסלון, שותים קפה - "עם סוכרזית. אני עושה
דיאטה," אומרת רונית ומחייכת בצביעות.
וכרגיל, רונית שוב התחילה עם הסיפורים המשעממים שלה, אז החליט
לראות מה שלום הילדים.
הוא פסע במסדרון ושמע אותם מדברים:
"עכשיו את צריכה להיות ככה, ואני ככה, הבנת?"
"אתה בטוח?"
"כן. ככה אבא ואמא עושים"
הוא התקרב, הציץ דרך חור המנעול ונדהם.
שני ילדים בני 5 שוכבים ערומים במיטה - היא שוכבת והוא מעליה.
"עכשיו את צריכה להגיד:'זה טוב, זה טוב'"
"למה?"
"ככה אמא עושה".
זה בהחלט עורר אותו מעט. מאיפה לעזאזל רוני הקטן שלי יודע את
כל זה? הוא הציץ להם בלילות?
הוא המשיך להסתכל עליהם בשקיקה, מחייך, דומע מעט.
כשחזר ימית שאלה אותו לאן הלך, שאייל ורונית עוד מעט הולכים
להורים שלה.
"סתם. דיברתי קצת עם הילדים"
ימית תקעה בו מבט חשוד, הפנתה מבטה לרונית וחייכה. "נו, אז
רוצים עוד קפה או שאתם כבר זזים?"
"נראה לי שאנחנו נזוז," אמר אייל. "אני אלך לקרוא לאלה".
"לא!" הוא צעק, פוחד שיגלה את אהבתם הקטנה של ילדיהם. "תן לי
לקרוא להם."
כולם הביטו בו בעיניים מחשידות.
הוא פסע שוב לאורך המסדרון, דופק בדלת בעדינות:"ילדים, אייל
ורונית רוצים לזוז. בואו".
הוא הציץ דרך חור המנעול, ראה אותם מתלבשים ומתחבקים.
"תבטיחי שתבואי שוב. אני אוהב אותך" אמר רוני.
"אני אבוא," אמרה אלה ונשקה לו על הפה.
שוב הרגיש את הדמעה יורדת על לחיו.

אחרי שהם הלכו הוא דפק בחדרו של רוני.
"כן?"
"היי רוני," אמר בעוד הוא פותח את הדלת. הוא התיישב לידו
ושאל:"נו, אז היה כיף עם אלה?"
"כן. היא נחמדה"
"אתם חברים טובים?"
"לא"
"אז סתם חברים?"
"כן," אמר והשפיל מבטו
'רוני לא יודע שגיליתי את סודו הקטן, מסכן.' חשב לעצמו
"טוב, אני אתן לך לשחק קצת," הוא אמר והלך.
הוא היה מוכרח לתת להם להפגש, לא משנה כמה סיפורים כאלו עוד
רונית הולכת לספר להם.

"מאמי?"
"כן מאמי?"
"את שומעת, חשבתי אולי להזמין את אייל ורונית ביום שני, מה את
אומרת?"
"חשבתי שאתה לא כזה מת עליהם."
"לומדים לאהוב אותם."
"טוב. נתקשר אליהם מחר."

ומאז, ארבעתם נפגשו יותר ויותר, הסיפורים של רונית החלו ליהיות
נסבלים.
בכל פעם היה אומר שהוא הולך לשירותים, אבל בעצם היה הולך להציץ
מעט דרך חור המנעול, מסתכל על שני הגופות הקטנים עושים דברים
של גדולים ובוכה...