דרכי לאיטה נטווית
במארג קולותינו הפועם
נימת יופייך נחרתת
בדברי הימים שחולפים
כקול הילדה שבי
הכלוא בקלטת נשכחת

גם לו רציתי לסגת
להתערפל בנבכי השכחה
ניחוח ערגה וכיסופים
ישורר אותי אלייך
כפסל האיש הרץ בכיכר
הממצפן את תכליתי לביתך

להתכוונן למהות שתיקתך
שקר האמת עיוורון ביסודו
בואי נתרפק על ההווה
נסתעף להברות של יופי ומרור
כהבל הפחד המתעמר בנו
נפזר את ציפיותינו לרוח

כי אין דבר יפה יותר ממך
היושבת לצידי השוכבת לידי
הנמצאת הישנה הממשית
חיים בעיצומם כרגע אינסופי
אושר אחד נכון וקיים
להיות איתך בלב שלם


10.3.07