צעד לוטף צעד,
מבט נושק מבט.

אתה מרים את עצמך ומתחיל לנוע,
מאבד את הרגע הרציני והחשק מתפרץ.

החולצה המכופתרת שלך שטה עם הצלילים,
חולפת מבין לסלעים, חודרת מבין לגלים שמציפים את המחשבה.

נעצר לרגע, נושם ולוקח עוד כוס שמפניה מהמגש שהמלצר עם החליפה
השחורה מחזיק.

לוגם כשהעיניים עצומות, לחזק את הטעם האלגנטי,
מניח את הכוס על אחד השולחנות המזדמנים שבצדי הרחבה ולוקח את
השמלה האדומה, זו שבדיוק פקחה עיניים, כשהאלגנטיות עדיין נספגת
בפיה, להמשיך איתך את הצעדים.

בסיבובים מהירים, כשהעננים נמרחים ונראים כאחד, מתמזגים
הצעדים, השמלה האדומה והחולצה המכופתרת, שלך.

טעם האלגנטיות לוקח את המבטים, מוציא מהם את הרצינות, פורץ אל
תוך החשק, שט עם הצלילים ומחבר אותם על השביל הארוך,
אותו השביל עם הורדים הזוהרים, אותו השביל שכל כך אוהב להאיר
אותו - הירח.

                                              18.2.07


נכתב בהשראת Leonard Cohen - Dance Me To The End Of Love
שהתנגן ברקע הלא ממש רקעי במשך כל הכתיבה וכמובן, תודה לירח,
על השראה לא פחות מספקת.