[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







טרי רוז
/
אישה יפה בבית קפה

(מתוך סדנה 69 בבמה חדשה, סיפורים אירוטיים בשלושה מערכות)




תפריט

התפריט לא היה מעניין. בדרך כלל כשעופר היה פותח תפריט, הייתה
בו איזו תקווה למשהו חדש, מפתיע, אולי אפילו איזו תובנת חיים
חדשה. הוא תמיד התאכזב. ככה זה בחיים, מתאכזבים. אימא שלו תמיד
אמרה לו, אם תצפה למשהו, בסוף תתאכזב. עצבן אותו כשאימא שלו
צדקה.
אז הוא הביט בתפריט, והביט מסביב, והביט שוב בתפריט כי מסביב
לא היה משהו יותר טוב להביט עליו. כמה מלצריות הסתובבו בבית
הקפה בסינרים שחורים, מרק היום - מינסטרונה, הברמן שיחק עם
איזה בקבוק מאחורה, סלט ירקות עם חלומי מוקפץ, טבח הקפיץ על
מחבת, עוגת הבית, הממ. טלוויזיה דלקה בפינת החדר, מנהל המקום
נכנס והחל להעביר ערוצים, אחת המלצריות שברה כוס, המנהל צעק
עליה בלי להזיז את העיניים מהמרקע, מין צעקה משועממת כזאת,
עופר הביט בו לרגע, מנסה להשתעשע.

הברמן פיהק, גבר בפינת בית הקפה הניח את זרועו על הבחורה שישבה
לידו, ילד קטן התרוצץ במעגלים בין השולחנות, מאוורר תקרה עשה
את אותה פעולה בדיוק, האימא של הילד צפתה בו מהשולחן שלה,
המנהל המשיך להעביר ערוצים. קומדיה, דרמה, פעולה, ערוץ הקניות,
מצויירים, פורנו, ריאליטי, דוקומנטרי, דיסקברי, לא משנה, העיקר
להעביר ערוצים.

עופר לא אהב לדבר עם אנשים, לא נהנה מלהקשיב לאנשים, לא השתדל
להסתובב עם אנשים, לא נטה להאמין לאנשים, לא חיפש משמעות
בחיים, לא עסק בסמים קלים, לא ניסה מעולם לחתוך את הוורידים.
עופר זרם עם הזרם וגם זה לא ממש עניין אותו.

ארוחה

נמר נכנס לתוך המסעדה. למעשה הייתה זו נמרה. הגבר בפינה הסיר
את זרועו מהבחורה ושניהם עמדו, הילד הקטן המשיך להתרוצץ
במעגלים על הרצפה, האימא היתה בשרותים, הטבח הפסיק להקפיץ,
המינסטרונה עף לרצפה כי אחת המלצריות הפילה את המגש שהחזיקה,
עופר קם. הוא החל להתקרב.

הנמרה הביטה בו בפרצוף זועם, גבה מתעקל כלפי מעלה, זנבה מתנופף
באזהרה מצד לצד, שערה סומר, עופר המשיך להתקרב. הנמרה נעצרה
במקומה והחלה לנשום לאט, עופר הושיט את ידו לאפה, היא ריחרחה
אותו, נשפה אוויר חם על כף היד, ומיד פלטה אנחה קטנה, חתולית.
הנמרה הייתה לבושה מעיל פרווה לבנה ורכה שכיסה אותה מהישבן ועד
הצוואר, שם הפרווה התארכה מעט יותר. כפות רגליה הלבנות נעו
בקלילות וחן, אפה היה עדין ורך, וזוג אוזניים מתוקות יצאו מתוך
שפעת שיערה המבריק. עופר עמד שם, מביט על על קימורי החיה
הפראית, מחשבות רצות במוחו במהירות. החתולה המגודלת הביטה בו
בחשדנות, אך כשהניח את ידו על גבה הניחה לו, ולבסוף גם הרימה
מעט את הישבן כשהגיע אליו. הוא נגע בלחייה, והיא עצמה את עיניה
ופלטה מעין גרגור קטן. עופר דמיין את עצמו כפנתר שחור, ניצב
איתן ליד גבירתו הלבנה, בוחן את האנשים, מתכונן לטרף. הוא ליטף
את סנטרה והיא התחככה בו בעדינות, זנבה טיפס אל על ופגע
במאוורר התקרה. היא קפצה בבהלה ממקומה ונחתה על הילד הקטן.

הילד צעק, האימא יצאה מהשרותים בריצה, המנהל הרים את הטלפון
והחל לחייג, הגבר והבחורה נצמדו לקיר בפינה הקטנה שלהם, כל
המלצריות התחבאו במטבח ביחד עם הברמן, עופר נשאר עומד באמצע
החדר בין כל השולחנות.

מי משלם את החשבון?

"רוצח!" אמרה האימא.
"אני לא רוצח", אמר עופר.
"סליחה, זה הנמר שלך אדוני?" שאל השוטר שהגיע למקום.
"זה לא נמר, זו נמרה", ענה עופר.
השוטר רשם משהו בדו"ח שלו.
"סליחה, זו הנמרה שלך אדוני?" שאל השוטר.
"לא, לא ראיתי אותה מעולם", ענה עופר.
"שקרן! רוצח!" צווחה האימא.
"הילד שלך סובל מטראומה קלה", אמר החובש שטיפל בילד כשהגיע
האמבולנס, "למזלו הנמרה היתה בסך הכל מבוהלת ולא שרטה אותו,
הוא יוכל לישון היום בבית".
"מופרע!" צווחה האימא.
השוטר רשם עוד משהו.
"שלום, אני עורך הדין של מנהל המקום", אמר עורך הדין של מנהל
המקום, "אנחנו עומדים להגיש תביעה, זה הנמר שלך?"
"זה לא נמר, זו נמרה", ענה עופר.
"ובכן, האם זו הנמרה שלך?" שאל עורך הדין.
"לא, לא ראיתי אותה מעולם", ענה עופר.
הבחור ששם קודם את היד על הבחורה התחיל לדבר עם השוטר, הצביע
על עופר מדי פעם, השוטר רשם עוד משהו, הבחורה חיכתה לו בצד
ולעסה מסטיק. עופר הביט בה, גם לה משעמם, חשב.
הוא שוב דמיין את עצמו כפנתר, יושב בפתח המערה, בת זוגו מגיעה
הביתה לאחר ציד מוצלח.
"יש לך הרבה מזל, בחור", אמר המטפל מגן החיות שהרדים את הנמרה
בעזרת רובה חצים, "היא יכלה לאכול לך את היד בלי בעיה".
"כנראה שהיא לא רצתה", ענה עופר.
"אתה בטוח? אולי זאת הנמרה שלך בכל זאת?" ניסה עורך הדין בכל
זאת.
"לא, מצטער", ענה עופר.
עורך הדין נראה מאוכזב.
"אם תצפה למשהו, בסוף תתאכזב", אמר לו עופר.
הוא הביט בנמרה, שישנה בשלווה במשאית של גן החיות.
"אולי בפעם אחרת", אמר לעצמו, והלך הביתה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לא כל מי שכותבת
יומן היא אנה
פראנק


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/5/07 18:39
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טרי רוז

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה