רמטכ"ל צבא הכיבוש
דן חלוץ
התפגר
סליחה, התפטר
ואני לא מרגיש כלום

אילו היו לי כנפיים
בטח הייתי מרגיש
מכה קלה
של שמחה לאיד

אילו הייתי תיק פלילי
הייתי נסגר
מחוסר עניין לציבור

יאיר לפיד מוכרח להיות הראשון
כל בחירה אחרת
משאירה את יאיר
להנחות את עצרת הזיכרון

במהלך התקופה שגרתי במעונות
חשבתי על בערך מאתיים דרכים שונות
להרוג את השותף שלי
אני חושב שאם הייתי צריך להחליט על מיתה אחת
הייתי בוחר לקפל אותו לקטן קטן
ולהכניס אותו לפריזר

אחד ממהנדסי התוכנה הבכירים
שאת שמו לא אזכיר כרגע
בחברה שבה אני עובד
שגם היא מעדיפה להשאר בעילום שם
בחר לשתף אותי בתסכוליו
לדבריו, העובדים לא מקפידים על היגיינה
הם נוגעים בידיהם(!) בסנדויצ'ים הקטנים
שמכינות עבורנו עובדות הקבלן
בודקים מה יש בתוכם
ומחזירים אותם לקערה

מאז, אני משתדל להתעורר קצת יותר מוקדם
להקדים את כניסתי למטבחון
להעניק לכל אחד מהסנדוויצ'ים
את מגע ידי המזוהמת
להקדיש לכל סנדוויץ' ליטוף אוהב
כאילו הוא האחד
שבו אנעץ את מלתעותיי
ולבסוף להחזיר אותו למקומו
ולצאת משם
כלאחר יד מטונפת

בדברי הימים ייכתב
שזו הייתה התרומה הקטנה שלי
בדרך למהפכה

אין רוך, יש חספוס
עצמותייך בולטות
תנועות זוויתיות וחדות
קפיצות מהירות מתמונת סטילס אחת לאחרת
אין המשכיות, אין רציפות
אין זיכרון
יש הסכמה משותפת
לא מתחרטת ולא מהססת
משלימה
כל אחד נזרק לגורלו
אין איטיות אין איטיות
יש מהירות
אין איטיות

הגיע הרגע
לשטוף את המחבת
ולהכין חביתה

הדבר הגרוע ביותר מבחינתי
הוא שאני מתחיל ליהנות מלשנוא את מקום העבודה
אני שומע אותם מעירים לי כשהם מעירים אותי
ומיד עולה אצלי חיוך
"חכו חכו, עוד לא ראיתם כלום
עוד לא ראיתם אותי ישן באמת"
אני מתרחק קצת, למקומות שבהם לא רואים אותי
ובועט בכוח בקיר

שיעשו כבר את הצעד הראשון
רק רמז דק, זה כל מה שאני צריך
שיעליבו אותי
שיתנו לי כבר סימן
אני אעשה את כל השאר
אני מבטיח מחזה שלא נראה שם שנים

על מי אני מנסה לעבוד

השיר אגם ענקית של פורטיס
מזכיר לי את עצמי
כולו נשמע כמו הקדמה
כמו ציפיה למשהו
יש הרגשה כאילו כל רגע זה עומד להתפוצץ
עם גיטרות וצרחות והזיות
ואלוהים יודע מה עוד

מדהים כמה אני מרוכז בעצמי