אלכסנדר גורליק / מגרש הכדורסל |
במרכזו של מגרש הכדורסל
אני רואה אותה מוארת, ואין עליה צל
היא לא רואה אותי כי מי אני בכלל
היא זורחת, היא זוהרת, היא צחורה, היא אצילה
היא מיטיבה לעוף מעל ראשי כולם
היא צוחקת, היא גונחת, היא כמעט כמו אלה
ואני הוא השפל שבאדם
כשאני עומד מולה, עוברת היא דרכי
את ליבי איתה לוקחת כצידה
היא ניזונה מלבבות של אלפי הנערים
שרצונם תמיד היה רק מבטה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|