בשתיקות שלך
לא מצאתי מפלט
בשורות שלי
לא ידעת נחמה
וזה הלילה שלנו
בלי כוכבים
זה הלילה שלנו,
ואין בו רחמים
משורטטים הקווים
נפלטים מן המיטות
תגידי לי
לאן נעלמת בסוף הלילה?
עוד מעט שלושים, לא יודעים איך להתכונן
נופל השריון, מתקפלות החרבות  
בכביש שחור ארוך
מצאתי את עצמי, נוסע
כלבים נבחו ברקע
ודמותך, כמו דמות עשן
עולה מכל קרן פינה
נפלטת אליי
מכל פתח
בשתיקות שלך
לא מצאתי הבנה
בשורות שלי,
לא מצאת אמונה
וסובבים סביב אותו מעגל
גם אלוהים מבקש אותנו שוב
על זמן כבוי, לא יכולנו
לגלות את עצמנו עוד
ואת עומדת שם,
שמלה אדומה, עיניים עצומות
אולי אהבנו בלי לדבר
הסברנו יותר מדי, את הכללים שבלב
זה הלילה שלנו
בלי כוכבים
זה הלילה שלנו,
אין בו רחמים
ובבוקר, מתעורר ערום, מיוזע
והצד השני, נראה כמו שטח הפקר
והגבול נראה, מתמוטט בכל שנייה
זה הלילה שלנו
ואת לא מכירה באחר
כותבים מילים על ניירות ישנים
ואת משרטטת מפה, ומקלפת לאט את הקליפה
בשתיקות שלך, לא מצאתי הגנה
במילים שלי, לא למדת דבר
זה הלילה שלנו
עשוי חוטים עדינים
ובסופו, כל אחד נכנע לעצמו
היינו אוהבים, היינו שבויי מלחמה
תגידי לי, מה עכשיו
תגידי לי, לאן נעלמת בבוקר שבא?