בחלון של החדר
אני יכול לראות
את הילדים משחקים
איך העלים נושרים לאט
ובבית שקט,
כל טפטוף מים מן הברז
אפשר לשמוע
בלי להרגיש
האם את עדיין זוכרת
את הסיגריה הראשונה?
האם את עדיין שומרת
את הכרטיסים של הקרקס?
היינו יוצאים בשישי בערב
מסתובבים בשדרה
זוגות אחרים, היו יודעים אז
אם הם אוהבים או שאין להם מקום אחר להיות בו
ואנחנו היינו יושבים על הספסל
לא חשבנו מה איבדנו
לא חשבנו מה נותר
שום דבר לא שינה דבר
שום דבר, לא היה משתנה כל כך מהר
האם את עדיין שומרת
את השירים שכתבתי לך?
אני עדיין זוכרת, איך עמדתי מול הבית שלך
חיכיתי שתחזרי
ירד גשם, ובבית של השכנים הייתה מסיבה גדולה
לא ידעתי אם להישאר או לעזוב
אני מכבה את האור
נותן לסיגריה, להיגמר בין שפתיי
ושלא היה לנו רע
היינו נשארים עד הבוקר
לראות את הראשונים יוצאים לעבוד
ולא היינו הולכים ללמוד
נמלטים ממבטים, אל הספסלים האחוריים באוטובוסים
ראינו את הדברים בצורה שונה, והם ראו אותנו פשוטים כל כך
האם את עדיין זוכרת, את הסיגריה הראשונה?
האם את עדיין זוכרת, איפה התחבאנו שלא רצינו, שימצאו אותנו
ואת אמרת שיש לנו את כל הזמן שבעולם
ואני לא חשבתי על מחר
והמשכנו ללכת בשדרה, גם שהאחרים נעלמו
ומדי פעם ראיתי אותך, בבתי קפה או בפאבים חשוכים
הייתה לך טבעת על היד, והראית לכולם את התמונות מן הארנק
ואני הייתי נעלם בשקט, אל מול החלון שבחדר
מביט על הנערים, שהולכים אל הפינה
מדליקים את הסיגריה, וחושבים שזו פעם ראשונה
האם את עוד זוכרת אותי, איפה שלא תהיי
האם את עוד זוכרת, למה היינו מקשיבים
לפעמים אני שומע את זה, ומדליק סיגריה
פתאום נהיה שקט, ואני נזכר בך
מדמיין אותך, מחכה
כמו שאני, מחכה לך עכשיו