דולה אבני הרהורים מעיניי
מהן נשקפת נפש כאובה,
מרכינה את ראשי
כאשר המילים נכתבות
וברגעים הקשים אני מגלה
את התמונה מן החלום
על היד המלטפת בסוף יום קשה,
על הכתף התומכת בשעת בין-ערביים,
על הצפייה יחדיו בשקיעה ושזירת החלום למחר.
החלום לרקום גלימת ים ורקמת שחפים
על אי הערגות שעוד נגיע אליו יחדיו,
על חוף התשוקה האין-סופי
בו הלהט יהיה מסייר בנו
כחולות הזהובים על החוף.
גם אם ראשי מורכן -
כיסופיי אל האושר המיוחל
כמוסים בתוך לבי הדואב
ואני נודדת אל החלום
בו הדואט הוא ריקוד בשניים,
המבט משמיע צליל,
המגע מצייר ציור פסטורלי,
דמעות העצב תתמזגנה עם דמעות האושר
וחופן הבדידות של אתמול
יתהדר בזר אהבה של מחר.
עוד יגיע האחד אשר את לבו ייתן
ואני אצייר לו רגשות בלי מכחול
אכתוב לו שירים בלי מילים
כי שפת אהבה זו תהא
ושפת ההבנה שם תשרה
שני הלבבות שם יפעמו
ללא ספקות ושאלות
אלא, אהבת אמת
אשר תוליכיני יחד עם האיש
אשר בנפשי ובגופי יחשוק.
והוא יבוא...
13/03/07
|
