מילים: נתן אלתרמן
לחן: איתמר ברנשטיין
XX
גם למראה נושן יש רגע של הולדת.
שמים בלי ציפור
זרים ומבוצרים.
בלילה הסהור מול חלונך עומדת
עיר טבולה בבכי הצרצרים.
ובראותך כי דרך עוד צופה אל הלך
והירח
על כידון הברוש
אתה אומר - אלי, העוד ישנם כל אלה?
העוד מותר בלחש בשלומם לדרש?
מאגמיהם המים נבטים אלינו.
שוקט העץ
באדם עגילים.
לעד לא תעקר ממני, אלהינו,
תוגת צעצועיך הגדולים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.