הוא ירד מהאוטובוס, בקושי. המקל החדש הזה, הוא לא טוב לשום
דבר. הוא הוריד רגל אחת, אז המקל, ואז את השנייה. הוא שמע
מאחורה כל מיני קולות שמנסים לעזור לו, אבל הוא לא צריך עזרה,
אף פעם.
הוא ירד סופסוף מהאוטובוס, הנהג בירך אותו ביום טוב וסגר
מאחוריו את הדלת. הוא הרגיש מיוחד, אחרי הרבה מאוד זמן הוא
הרגיש צעיר שוב, הלב שלו דפק חזק כמו שור, הוא התרגש כמו ילד.
הוא התחיל לצעוד בדרך אפר לא יותר מדי רחבה ולא יותר מדי צרה,
גם לא ארוכה מדי... בדיוק בגודל המתאים. הוא התחיל ללכת, שלוש
הרגליים עובדות בתזמון מושלם למרות כל הקשיים. אחרי כמה צעדים
הוא ראה שהדרך לא כל-כך נחמדה כמו שהוא חשב, היו בה הרבה מאוד
אבנים קטנות מאוד מציקות שנכנסו לו לנעליים, היו גם אבנים
גדולות שהפריעו בדרך והוא נאלץ לעקוף אותן. בגילו, זה לא היה
כל-כך קל. אבל הדרך גם הייתה יפה  איכשהוא. בצדדים פרחו פרחים
ועצים שהזכירו לו כ"כ את הדבר שהוא כ"כ ציפה לו כל השנים.
באמצע השביל עמד בית, מעט מאפיר, טיפה קודר והרבה עייף. הוא
עלה במדרגות, אחת, שתיים, עמד מול הדלת, ובהה. הוא הסתכל על
הדלת, הוא ראה אותה כבר פעם, הוא רק לא זוכר מתי. אה, הוא
נזכר, נאנח. היא נראתה כל-כך שונה אז, אבל היופי בה נשאר.
הלב פעם עכשיו יותר חזק, חזק כל-כך כאילו איים לצאת מהמקום.
הוא צלצל בפעמון, פעמיים, כמו שנהג לעשות פעם. הוא חיכה דקה,
ועוד אחת, ושום דבר. הוא עמד ללכת, להפנות את הגב שוב ולחזור
חזרה, שוב. אבל הדלת נפתחה פתאום, עד כדי חריץ, ושתי עיניים
כחולות כמו אגם מים מתוקים הביטו בו מבעד לדלת. הן נפערו
לרווחה כאילו לא מאמינות. הלב עכשיו כמעט נקרע מהחזה, הוא לא
יכל לומר שום דבר, כלום. הדלת נפתחה עוד טיפה, וראש עם שיער
כסוף וארוך הציץ ממנו. העיניים, שהיו נפעמות לפני רגע, נראו
עצובות משהו, כאילו נזכרות במשהו שנשכח בחדר האחורי בלב להרבה
מאוד זמן. הוא ראה כבר את המבט הזה, הוא יודע בדיוק מה הוא
אומר.
ושוב, הוא הסתובב על עקביו, והלך חזרה אל שביל האפר האפור,
שנראה קודר יותר מלפני-כן, והפרחים, כבר איבדו צבע ודהו.
העצים, היו בצבע ירוק כהה כאילו הם ספגו הרבה טיפות כבר. הוא
הביט השביל האפור, ובמה שאחריו, ולא ראה שום דבר, רק אבנים
קשות ועשבים שוטים.
הוא הרגיש יד משתלבת בידו, משתרבבת כמעט בלי לשים לב. הוא
הסתכל לצידו וראה את אותן עיניים כחולות מסתכלות עליו,
ושואלות, כל-כך הרבה שאלות, אבל היא מחייכת, ומסתכלת עליו. הם
הביטו יחד אל הדרך, שנראתה רומנטית יותר לאור השקיעה. הוא הביט
בה, מוקסם.
וככה הם עמדו והביטו לאחור, באמצע הדרך. היא השעינה את ראשה על
כתפו, וככה הם המשיכו בדרך, מחזיקים יד ביד.