למרות יופי השקט שמחוץ לחלוני
בתוכי יש רוח קר, עמוק וקולני
אני שרויה בסערה, עם פרצי גשמים עזים
ועננים כבדים בלב, כמה הם מרגיזים.

אמנם קר לי עכשיו, אבל זה יחלוף
כי ביום מן הימים את עצמי עוד אאסוף
ואתחמם, גם אם לבד
כי לא זקוקה לאף אחד

בסוף כל סערה, השמש זורחת בחוזקה
בכוחות אחרונים את עצמי עוד מחזיקה
כי עוד יבוא יום, והכל עוד יסתדר
למרות שעכשיו בלב הכל קודר

והסערה שבלב לפחות קצת נרגעת
אבל בחוץ הסערה פשוט משתגעת
קפוא כבר בחוץ, אך הלב מתחמם
הרוח הקר לא נשאר כלל דומם

ונכון שבחוץ הסערה בעיצומה
אבל אליי ללב, הגיעה הדממה
כי אחרי סופה כזו, יום חדש זורח
ואחרי יום ועוד יום, לבסוף הלב שוכח...