|
המעיים שלי מתפוצצים החוצה.
הדם זורם ממני, מרטיב אותי.
זאת חרב ידי שנאבקת בכאב.
שמקלה על הכאבים המשתקים.
רק היא עוזרת.
שום דבר אחר לא.
לא התרופות שרופאיי מלעיטים אותי בם.
לא הבטחות השווא שהכל יהיה בסדר.
אני מתמודדת עם כאביי כמו אביר היוצא לקרב.
יודעת שבסוף לא אנצח אבל מילותיי הם נשקי.
נשקי שאנצור לליבי ואשתמש בו כשהמצב אינו מאיר פנים
ואין תקווה באופק. |
|
|
אתמול חברה שלי
הלחיצה אותי,
ככה אחרי הזיון
אנחנו מחובקים
יחד, ולא יודע
למה האווירה
התאימה והקראתי
לה שיר שכתבתי,
לא משהוא גדול
ככה ארבע שורות,
ואז משום מקום
אני רואה דמעה
זולגת לה על
הלחי, שאלתי מה
קרה והיא אמרה
לי שממש עכשיו
היא נורא מתרגשת
כי אני מזכיר לה
את אבא שלה, מה
אני אמור להסיק
מזה שגם לאבא
שלה יש זין
קטן?
עמוס מהמוסד
בתור לקליניקה
און. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.