עכשיו אחרי שכל העולם יודע
חוץ ממך,
שכרון החושים כבר לאיטו גווע.
ודמותך
מתערבבת לי בתוך כאב הראש
והבושה.
והתחושה שאין עוד להשיב את
שנעשה.
הבכי והצחוק של האתמול
כבר נעלמו.
איתם גם זיכרון מה שהיה.
נותרתי אבודה -
בין הקולות הצועקים, נותרתי
בודדה.
וכשלפתע דמותך תופיע מול עיניי
בעודי כבר לא מיין
שיכורה.
אצעק ואספר לך כל מכאוביי
שאת כל אשר כל העולם יודע-
כבר תדע. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.