שכנות משולה לתיאוריה פופולארית המנסה לצקת משמעיות למציאות
מסוכסכת, שהרי הגדר ביני לבין שכני אינה מונעת ממנו לשמוע את
קולי ואת שירי. שעה שאני שב ממסע-שיכרות לילי וחולף מתחת לחלון
חדר השינה של שכני, מופרעת שלוותו מגיהוקי ומדשדוש מגפי
הבוקרים שאני כה גאה בם. ועת יושב שכני על כסא הנדנדה
בצהרי-שבת וספר קודש מונח על ברכיו ומבטו עצום למחצה, שקוע
במשפטים אחרונים הנחצבים באמונתו, אני מניח על הרשת הלוהטת נתח
אנטריקוט מיושן לקדש את קיבתי בשבת מנוחה.

זה שכני המזרחי. על המערבי אינני יודע דבר. מיום שהערתי לו על
הטינופת המצויה בין החצרות, כמו ניטל הימנו הדיבור ואין אנו
מברכים לשלום אפילו במנוד ראש.

אך אלו הגובלים בחצרי אינם שכניי היחידים, שהרי ממזרח לשכני
המזרחי וממערב לשכני המערבי, טור בתים שפניהם אל הרחוב אך
החומות סוגרות את העלום מפני העוברים ושבים. ואין יודע מי דר
בם ומי מתאים להיקרא על-ידי "שכן", משום שאין אנו נפגש עם בעלי
הבתים כלל וכלל. לא שאני חי עם זה בשלום, לא שאין הנתק הזה
צופן בחובו מהמורות חברתיות והראיות רבות הן:  בשנים האחרונות
התלוננו שכנים (כך נאמר לי במשרדי העירייה) על פרגולה שנבנתה
לסוכך על הרחבה הצפונית, תלונות על בניית חדר במעבה הגג,
תלונות על הבוגינוויליה הכורעת מנטל פרחיה ומפריעה להולכי הרגל
שמחוץ לחצרי, תלונות על סירנה הפורצת ביללותיה כל אימת שאין
אני בבית ועוד מיני תלונות שהשתכחו ממני אך ניקבו את חשבון
הבנק ההולך ומתדלדל.

והרי בקיא אני ברזיה של תרבות המזרח המקדשת את הפסוק "אסאל ען
א-ג'אר אבלי א-דאר" (שאל אודות השכן בטרם תשאל אודות הבית)
ויודע אני שהמושג ג'אר נולד תחילה מג'וואר (חסות), אך
האמפיריקה מוכיחה שאין בתיאוריות אלו אלא הסבר פופולארי
למציאות עדיפה התרה אחר נוחות ושלום.

ולמה כתבתי פתיחה מסוכסכת שכזו ומדוע ביטלתי את המשמעות
ההיסטורית של תיאוריית השכנות? או! הנה העיקר: אמש התפרסמה
כתבתו של ע'סאן ח'טיב המנתח את הסכם מכה ומתאר את האווירה
ברחוב הפלסטיני:
(http://www.bitterlemons.org/issue/pal1.php )
אין מילה אחת במאמר על ישראל. אין במסמך ובכתבה התייחסות כלשהי
לעתיד היחסים בין שתי הישויות המתגוררות בשכנות זו לזו, אין
הכרה בשכנות שכזו, אם כבר מוזכר ראש הממשלה הישראלי במשפט
בודד, הרי שזה בעקבות אזכור של הסכם בין קונדוליסה רייס לבינו.

למה זה כל-כך חשוב?
לפני כחצי שנה התפרסם ספר פרי עטו של ג'ימי קרטר והקביעה
המרכזית בו מקוממת - מתוך הזיכרון אצטט את קביעתו של קרטר:
"ישראל תשיג שלום רק לאחר שתזכה להכרה מצד שכנותיה...".
להלן רשימה חלקית של השכנות: חיזבאללה, חמאס, פתאח, גדודי עז
א-דין אל-קסאם, האחים המוסלמים, שבאב אל-אסלאם, אל-קאעידה,
הפלג הצפוני, אחמדינג'אד, טלי פחימה, אחמד טיבי - ואינני יודע
עד היכן טור הבתים ממזרח לשכני המזרחי, מדרום לשכני הדרומי
ומצפון לשכני הצפוני. רק דבר אחד אני יודע בוודאות מוחלטת.
ממערב נמצא הים!