היו כאלה שאמרו עליה, לכל מי שהעז לשאול
שהיא תימהונית מטורפת, כבשה שחורה
שגרה לבדה בבית ישן וכמעט-מט-ליפול
בראשה שטוף הגשם של איזו גבעה אפורה
עם חתול אפור אחד או שניים ובז קשיש ומרוט-כנף
ובין לבין, מדפים על גבי מדפים של תמונות ישנות,
ועץ עתיק-יומין שמבעד החלון הצמיח ענף
כך היא חיה, אמרו האומרים, בין שברי זכרונות.
היו כאלה שאמרו שהיא חיה שם כי ליבה נשבר
היו כאלה שחשבו שהיא סתם מתבודדת שומרת-סודות.
היו כאלה שקראו לה המכשפה של ראש ההר
נכתבו עליה סיפורים שהיו כבר מזמן לאגדות.
היו כאלה שאמרו שאינה עוד בין החיים
כי שנים לא ראו אותה יוצאת מן המפתן בשום עת
אך אף מעולם לא טרח לגשת ולנקוש על דלתה
ולנסות להבין, ולו לדקה, מי הייתה באמת. |
