פגשתי אותו באיזה פאב באיזה ערב, יושב ליד הבר, כיסא אחד לידי,
ויורד על כוס ויסקי גדולה. לא נראה מרשים במיוחד - תלתלים
בלונדיים דהויים, זיפים-של-חמש-בבוקר, עיני ערפל אפורות-כחולות
עצובות, מעיל עור חבוט ומרופט מהסוג שהיו לובשים הבלשים בסרטי
השחור-לבן של שנות השלושים, וכובע בהתאם. מצד אחד הוא נראה
מאוד מתאים למקום. מצד שני הוא נראה לא שייך לעולם הזה, של
המאה העשרים-ואחת. כאילו הזמן עצר עבורו בזמן שהוא רץ קדימה
עבור כל השאר.

הוא סקר את החדר בעגמומיות מה, ואז הוא הביט בי ואמר לי "אני
זוכר אותך. ואני חשבתי שהפעם פגעתי בול... כנראה שגם איתך
פיקששתי בגדול, הא?"

אני מניח שגלגלתי עיניים או משהו כזה - עוד אחד ששתה יותר מדי,
או לא מספיק.

"והיא נראתה בדיוק הטיפוס שלך." הוא המשיך "אבל אני מניח שזה
פשוט לא החזיק. יותר מדי שינויים באופי של שניכם בזמן האחרון.
נו טוב, אני צריך להתחיל להתרגל לזה. הדיוק שלי הוא ממש לא היה
פעם, כשהייתי פושטק צעיר... לפני כמה שעות, לא?"

איך לעזאזל הוא ידע את זה? איך לעזאזל הוא ידע שרק לפני כמה
שעות נגמר הקשר שהיה אחד המדהימים שאי פעם חוויתי, הקשר שהחזיר
לי את התקווה שאולי אחרי הכל אני לא אשאר לבד לנצח, והתפוצץ לי
בפנים כמו הירושימה בסופו של דבר?

"מי אתה," נעצתי בו מבט "ואיך לכל הרוחות אתה יודע את כל זה?"

הוא חייך חיוך עצוב "מדהים, איך שאנשים לא מזהים אותי היום. נו
טוב, אומרים שנגמר עידן הרומנטיקה, כנראה שצודקים. נו טוב..
בקשר למי אני, אתה יכול לקרוא לי קופ. זה יעשה לשנינו את החיים
יותר קלים. בקשר לשאלה השניה... אפשר להגיד שאני יודע כל הזמן
מה קורה לאנשים שחיברתי ביניהם."

"לא ראיתי אותך בחיים שלי, ובטח שלא בפגישה הראשונה שלי איתה.
אמרתי לו. כנראה באמת שתוי לחלוטין... או שאולי לא? משהו בעיני
הערפל שלו היה יותר מדי צלול. צלול באופן לא טבעי.

"אני נראה רק כשאני רוצה להיראות." הוא אמר וסחב עוד לגימה
מהויסקי "אחרי הכל, העבודה שלי הייתה הרבה יותר קשה אם היו
רואים אותי מסתובב כל הזמן ברקע. זה היה מטריד כמה אנשים,
ומאוד לא היה מתאים לי להיעצר. נכון ששום דבר לא יכול לעמוד
בדרכה של האהבה, אבל בירוקרטיה תמיד מסבכת את העניינים."

"אז אתה בעצם איזה שדכן ממורמר?" שאלתי אותו, מרים גבה.

"הייתי מגדיר את עצמי יותר בתוך צלף, אבל אפשר לאמר שאני השדכן
הכי מפורסם בהיסטוריה, ושקלעתי בהרבה מאוד אהבות קלאסיות
כשהייתי צעיר ושד-משחת. אבל מה לעשות, הראייה שלי, כנראה, היא
לא מה שהייתה פעם. לא סתם אומרים שהאהבה עיוורת." הוא גיחך
"האמת היא שלא כל כך בטוח שזו אשמתי, כמו שאומרים. אנשים פשוט
דינמיים יותר בימינו. אין להם סבלנות להתגבר ביחד. הם משתנים
כל הזמן, אתה יודע, וכשזה לא מתאים, יותר קל לפרק את החבילה
מאשר לנסות לעבוד עליה. אמא שלי הבינה את זה מזמן - בגלל זה
היא פרשה לגימלאות ועושה היום הון תועפות בטלוויזיה. לא בשמה
האמיתי כמובן." הוא עצר, לקח לגימה נוספת וצחקק "היא לא בנתה
על הצד הזה של הטלוויזיה אם אתה מבין למה אני מתכוון. אבל בדרך
כלל היא משחקת בתפקיד עצמה בדרמות מיתולוגיה. עדיין נראית כמו
שהיא נראתה כשהיא הייתה בת עשרים ושתיים, והיא בכלל בת כמה
מיליונים. ממזרתה ממוזלת, האפרודיטה הזו."

בהיתי בו לכמה שניות, מנסה להבין לאיפה, לכל הרוחות, הלכה
השפיות שלי, או השפיות שלו, או שתיהן ביחד. הוא שם לב למבט
שנעצתי בו - אבל הוא לא נראה פגוע. רק עצוב קצת יותר.

"אז הזדקנתי בכמה שנים והשארתי את הקשת בבית, וכבר אנשים לא
מכירים אותי. הרוב הגדול שלהם חושב שמתתי מזמן, חלק חושבים
שאני אשליה. הבודדים שעוד מאמינים בי מוצאים את עצמם בדרך כלל
בודדים אחרי הכל וגם הם מפסיקים להאמין. לא קל, התפקיד הזה."

ואז הוא לקח את הלגימה האחרונה מהויסקי שלו, חייך קצת, קם
ממקומו בחינניות שלא נראתה על פני השטח - כאילו לא נגע
באלכוהול בכלל - והסיר את הכובע שלו, חושף פנים שנראו מוכרים
מאוד אחרי הכל - למרות שהזמן עבר עליהם וביגר אותם מפני הילד
הנצחי שהיו בעברם. הוא הצמיד את הכובע אל לוח ליבו ונד קלות
בראשו לעברי.

"אבל אני משתדל. אני מתנצל על האובדן שלך - מי כמוני יודע כמה
קשה לאבד אהבה. חלק מהמקצוע, אתה יודע. אבל - משהו אומר לי
שאני עוד אראה אותך שוב, יום אחד. ובפעם הבאה, אני מקווה, אני
לא אפספס יותר מדי."

וכשהוא הסתובב וצעד בשקט אל עבר היציאה, הבחנתי לראשונה בקרעים
בגב המעיל שלו - ודרכם, רק בקושי, ראיתי כנפיים בעלות נוצות
לבנות-ורדרדות בגוון הפנינה, מהודקות סביב גופו, ובחץ בודד
שהיה קבוע בחגורתו - נוצות אדומות בקצהו האחד, וראש אבן אודם
בקצהו השני, חד מצד אחד ומתעקל בחינניות בצד השני.

לב אדום.

"אני חייב להפסיק ללכת למקומות האלה." אני חושב ששמעתי אותו
ממלמל לעצמו לפני שהוא יצא - או אולי זה היה רק בדמיוני "לא קל
לו, לשדכן אשר לעד נגזרה עליו הבדידות, לראות כל כך הרבה
לקוחות לא מרוצים."