רחל

אני לא אוהבת להיות במצב הזה. אנשים שעוברים פה חושבים שאני
משוגעת, שאיבדתי את השפיות שלי לחלוטין. גם אני הייתי חושבת
ככה אם הייתי רואה ברחוב קרן היסוד אישה עם ניירות שמראה אותם
לכל עובר ושב, לבושה בכפכפים ובטייטס עם איזו חולצה מלוכלכת.

אני יודעת שאני לא אישה בריאה, אני לא, חי אלוהים אני לא. ולכן
זה כואב לי. כואב לי מאוד, אבל אני לא יכולה. הילדים לא אשמים.
עבודה אין וכבר לא תהיה, כי מי ייקח פסיכית זקנה כמוני? צריכה
להאכיל אותם ואני לא מתביישת!

אני כן מתביישת בעצם, אבל מה עוד נשאר לי? אני יכולה רק להרוג
את הילדים שלי כדי לחסוך מהם סבל - אבל גם פסיכית זקנה אוהבת
את הילדים שלה. גם לילדים של פסיכית זקנה מגיע סנדביץ'
לבית-ספר או איזה טיול שנתי. ואני, מי יקח אותי לעבוד? שמנה,
מלוכלכת, מטורפת.

יריב

אלוהים, כמה חם. תודה לאל שהדרך מהשוק היא בירידה. אני חייב
לקנות לי עגלה כזאת של זקנות. דווקא יום שישי צריך להיות כל כך
חם? דווקא יום שוק? אני מקווה שלא שכחתי כלום... ביצים, בשר,
פירות, ירקות, פרחים, קצת ממתקים, בירות, שיט. שכחתי את החומר
של הרצפה. טוב. ננקה בשבוע הבא. עד יום חמישי גם ככה אין לי
זמן בגלל המבחן הזה, ובטח שאין לי כוח להתחיל ללמוד. נמאס לי
ממבחנים. הם מוציאים את כל הכיף מללמוד. אז מחר אני אתחיל,
היום אני כבר לא אספיק. עכשיו כמה, שתיים? אני אגיע הביתה,
ואני חייב מקלחת מהחום הזה. אני אכנס למיטה, אשן שעתיים, ואז
אקום ואתחיל לבשל את הארוחה למאיה. היא תבוא בערך בשמונה-תשע,
זה אומר שאני יכול לקום בכיף בחמש ולהמרח במיטה עוד קצת, ואז
האוכל יהיה מוכן בדיוק כשהיא תגיע. אני אשלח לה הודעה שתביא
סרט לאחרי האוכל. וואי, אני חייב להשתין עכשיו, עוד שניה אני
בבית.

יונתן

איך אני שונא לעבוד בשישי בצהריים, ועוד איזה חום. המזגן לא
מצליח לקרר את האוטובוס, וגם ככה חם לי אחרי הקפה הזה. עוד לא
התחלתי גם ללמוד למבחן שיש לי השבוע, כאילו שלזה יש לי כוח.
והקפה ממקודם בא לי לא טוב. אלוהים יודע איך הייתי מתעורר בלי
זה. אני גם צריך לחשוב מה אני עושה אחרי זה, ללכת לראות סרט עם
יאיר, לאכול איתו ארוחת ערב או אולי לצאת לשתות. אולי לא כדאי
שאני אצא? אולי כדאי שאני אקום מחר בבוקר ללמוד. מילא, אני
מקווה שאני לא ארדם במשמרת, רק זה חסר לי, שיעיפו אותי. אני כל
כך צריך את הכסף הזה. שכר דירה, לימודים, אוכל, קניות, קצת
כיף. מה יש? שנה חייתי בקמצנות! מותר לי כבר בגילי להנות קצת
מהחיים. שהאוטובוס ייסע כבר!

גבירתי, בבקשה? אני כל כך שונאת לעמוד פה, אבל אין לי ברירה.
אני לא יכולה לשמוע את הדס מבקשת שוקולד ואני צריכה להגיד לה
שאין ושאי אפשר ושאולי מחר. ואיזו עבודה אני אמצא? מה אני
יודעת לעשות? מאז שיוסי מת אני ככה. הייתי עסוקה בלגדל ילדים,
ומה אני יודעת לעשות, להחליף חיתולים? אפילו מטפלת לא היו
עושים ממני. משוגעת כמוני, בטח ישימו מצלמות בכל הבית לראות
שאני לא מרביצה לתינוק. יד לא הרמתי על הילדים שלי! ובאמת
שלפעמים זה היה קשה. אבל התאפקתי! אני לא יכולה לפגוע בהם.
אדוני? קצת כסף שיהיה לי אוכל לשבת? לילדים? אין לי עבודה.
לא, אני לא יכולה, תודה אדוני, וסליחה, שבת שלום אני אוהבת
אותם. אני רוצה לתת להם הכל גיברת? שקל? לילדים שלי? תודה
גיברת, באמת תודה אסור לי לבכות. אולי בעצם כדאי, יגיע ישר
ללב של האנשים פה. ירושלים, עיר של אבן, וגם לאנשים, לחלק לב
של אבן. נו, לכל אחד יש את הצרות שלו. מה אפשר להאשים אותם?
בחור צעיר בבקשה? אני יודעת שאין הרבה, מה שתוכל, לילדות שלי
בבקשה? אני מבינה, תודה רבה, תודה לך, באמת! תהיה לך שנה טובה,
שתהיה באמת!


האוטובוס לא זז, הפקקים האלה של קינג ג'ורג' מחרפנים אותי. כמה
פעמים אפשר לשפץ אותו שוב ושוב ושוב, שיעשו ריצ'רץ' באמצע
וזהו. וכל המטורפים האלה של העיר, שמישהו יעשה איתם משהו. למה
אני צריך ללכת ברחוב ושכל שניה ידחפו לי משהו לפרצוף ויבקשו
כסף? אולי גם אני צריך לעשות את זה, ככה יהיה לי כסף. אולי אני
פשוט אעבוד בזנות בגן העצמאות. בשר טרי. אני אוכל להרוויח כל
כך הרבה כסף. ממש. אני מעדיף לקרוע את התחת בצורה קצת פחות
מילולית ולהרוויח קצת פחות כסף. או שאני יכול להיות אחד
מהמטורפים האלה, הפסיכים. אם אני יכול למצוא עבודה אין שום
סיבה שהם לא ימצאו עבודה. מה קרה, אי אפשר להיות שוטף כלים
באיזשהו מקום בשביל כמה גרושים?


אני ממש ממש חייב להשתין, אולי אני אכנס פה לאיזה מקום ואשתין,
אני עוד שניה בבית. אני צריך לשים את הבשר בהשרייה, ואז אני
אלך לישון. אני כל כך שונא את זה שאני רעב ועייף ביחד וצריך
להחליט מה לעשות קודם - לאכול או לישון. במקרה הזה אני אחטוף
לי משהו קטן בזמן ההכנה, ואעוף לישון, את הארוחה הרצינית אני
אוכל עם מאיה. אני ממש מקווה שהיא תוכל להישאר לישון, אני אוהב
שהיא ישנה אצלי, וכשאנחנו קמים בבוקר ביחד ומסתכלים אחד על
השנייה ומחייכים... מי היה מאמין לפני שנה שאני אחשוב ככה?
שיט, אני רוטט, אין לי ידיים לענות, רגע, שקיות כן יפה?
בשמונה או תשע, איך שנוח לך, ואם לא אכפת לך תעברי בדרך
בוידאומט ותביאי לנו סרט שנוכל לראות? שנייה גבירתי, אחלה
מותק, נתראה, אני אוהב אותך. כן גבירתי? אה, רק שניה,
השקיות.


כזה ילד יפה, הלוואי הבן שלי יצא כזה יפה. הוא מדבר עם מישהי
וקורא לה יפה, הם רואים סרט ביחד. הילדים של היום ואני מתגעגעת
ליוסי כל כך. בחור, יש לך אולי שקל? הוא מסתכל עליי מוזר,
הוא מדבר בטלפון. בטח אין לו הרבה כסף, בסך הכל בחור צעיר ולא
נעים לי לבקש. אבל מה אני אעשה, הילדה, והשוקולד, זה קורע לי
את הלב והנשמה. סליחה שהפרעתי לך, יש לך אולי שקל? כן, אני
מצטערת תודה תודה על המחשבה תודה. תזכה למצוות פשוט, פשוט,
תודה ושבת שלום ושבת שלום! שבת שלום וחיים יפים!


הנה עוד אחת, מטרידה עוברים ושבים. כל הפסיכיות האלה, ברצינות,
מה זה אין לי כוח. תודה לאל שאני באוטובוס, היא לא רואה אותי.
הנה, עכשיו היא תטריד את הבחור הזה שהולך. גברת, את לא רואה
שהוא בטלפון? אין לו זמן אליך. או שיש לו, כי הוא עצר. הם ממש
מדברים. על מה הוא יכול לדבר איתה, גם כן זאתי. הוא מוציא משהו
מהשקית. בטח יוציא רובה ויירה לה בראש.


גבירתי, אין עליי כסף, אבל קחי, מלון. תתני גם לילדה, זה יותר
טוב משוקולד. יותר בריא. שיהיה לך לבריאות גבירתי, וכל טוב.


מה הוא עשה? אלוהים. וואו. אני המום. אני פשוט...


חיים יפים, בחור צעיר, בהצלחה עם מאיה. חייב להיות לך טוב. איש
טוב. אבן, אבל אבן יקרה.