והחכמה מאין תמצא ואי-זה מקום בינה לא ידע אנוש ערכה ולא תמצא
בארץ החיים (איוב כח)

הניסוח השיטתי והמוגמר של הסקפטיציזם הקלאסי שנשמר בידינו מצוי
בכתבי סקסטוס אמפיריקוס - ראש המדברים של הפירוניסטים בתקופה
המאוחרת.
בספרו 'נגד הלוגיקנים' מעלה סקסטוס את שאלת הקריטריון שניתן
לנסחה כך: " ע"פ איזה קריטריון ניתן לזהות טענה אמיתית
ולהבדילה מטענה שקרית?"
סקסטוס מזכיר שלוש גישות שניסו להתמודד עם שאלת הקריטריון -
היו שאמרו שרק החושים הם מקר מהימן, היו שאמרו שהשכל הוא
הקריטריון היחיד והיו שאמרו שרק שילוב של שניהם יובילנו להכרת
העולם. סקסטוס דוחה את עצם הדיון. על-מנת שנוכל להכריע בוויכוח
סביב שאלת הקריטריון עלינו להסתמך על קריטריון, אך כדי שנוכל
להסתמך עליו - חייב הוויכוח להיות מוכרע.
לדוגמא: אלו שאמרו שיש להסתמך על החושים, כיצד יוכלו להוכיח את
טענתם? הרי אינם יכולים להסתמך על ראיה חושנית משום שיחטאו
בהנחת המבוקש. גם ע"פ השכל לא יוכלו להוכיח את טיעונם, משום
חוסר עקיבות והשתמשות בדעה שנשללת על ידם ע"מ להוכיח את דעתם.
יתר על כן, כדי לדעת אם הניסיון של החושים מהימן עלינו לדעת
איך העולם שלא דרך החושים ולהשוות בין הכרה זו להכרה החושית,
דבר נמנע. מי שינסה להוכיח את עמדתו על פי קריטריון יסתבך
בהכרח בהנחת המבוקש או בסתירה עצמית. דבר זה מתבטא גם ביחסו של
סקסטוס לגבי אתיקה (נגד האתיקנים כרך ג 405).
ספקנים נוספים שהשפיעו על הגות המערב העלו טיעונים אחרים
וביקורת על יומרת הפילוסופים להכיר את העולם. מישל אקם דה
מונטיין כתב מסות בעלות חשיבות עצומה, כתבים שהשפיעו על דיקרט
בניסוח המתודה שלו (את דיקרט אינני מחשיב ספקן. דיקרט הוא
דוגמטיקן שמשתמש בתיאורים סקפטיים על מנת להוכיח את הדוגמה
שלו). הטיעונים של דוד יום השפיעו אולי יותר מכל שיטה אחרת על
התפתחות הפילוסופיה המערבית מזמנו עד לימינו משום שהיא הייתה
העילה למשנתו של קאנט - המשנה העיקרית - לטוב ולרע - במאות
השנים האחרונות.
יום מניח שכל רשמינו מקורם בחושים. מכאן יוצא שיש קיום רק לדבר
שהחוש מאמת אותו. כיוון שהחוש שלנו לא רואה סיבה לתוצאה כלשהי,
הרי שהסיבה איננה קיימת. זוהי הביקורת המפורסמת על האינדוקציה
שאינני רואה צורך להאריך עליה את הדיבור.
ביקורת על הסקפטיקן נעשתה ע"י הטרנסצנדנטליזם הלשוני. עיקר
הביקורת מתומצת כך: כדי שנוכל לדעת משמעות שיש לפסוק, הכרח
לדעת מתי להשתמש בו. כשאנו רואים שפלוני אינו יודע להשתמש
בפסוק בנסיבתו הראויה אנו מבינים שאיננו מבין את משמעות הפסוק.

לו צדקו הסקפטיקנים אי אפשר היה לדעת אם השימוש בפסוק במקומו
או לא משום שלא ניתן להבחין בין טענות אמיתיות לשקריות. יש
ליקויים רבים לטיעון הלשוני. אני חושב שהסקפטיות גזורה על כל
מי שחוקר ללא משוא פנים את העולם.
האמת נעלמת מאיתנו והחיפוש אחריה לא מניב שום פרי וודאי.