הפרומיתאיות משמעותה מרדנות בכוחות עליונים, מאבק שתכליתו
לשחרר את רוח האדם מכבליה.
האדם חטא ועבר על ציוויו של האל שלא לאכול מעץ הדעת טוב ורע.
האל בא בדברים עם האדם ("אייכה?") והמתין לשמוע את טיעוני האדם
להגנתו. האדם הצטדק, אך לא נלחם ולא עמד על שלו.
כיוון שאין טיעון להגנתו, האל מגרש את האדם מגן העדן. האל שלחו
משם וכופה עליו את החירות הר כגיגית. מעתה ואילך עליו ללמוד
לחיות בעצמו, להיות אדון לגורלו. האדם ואשתו התרבו, וצאצאיהם
היו ל'בני-אדם'. בימי נח רבה הייתה רעת האדם על הארץ והאל
ציווה על נח לבנות תיבה להציל את עצמו ומביא מבול אשר מאבד את
האנושות כולה. נח ומשפחתו נכנסים לתיבה, מצילים את עצמם אך לא
מערערים על החלטתו של האל. לאחר המבול האל ניחם על החלטתו
ואומר שלא יחריב שוב את האנושות כי יודע הוא את יצר לב האדם
("בשגם הוא בשר"). נח יכול היה לומר לו זאת קודם המבול, אך הוא
לא מחה, לא ערער - הוא שתק, והאנושות אבדה.
ואז בא אברהם. אברהם לא שותק. הוא מתפלמס עם האל כשהחלטותיו
אינן נראות לו הוגנות ("חלילה לך מעשת כדבר הזה, להמית צדיק
עם-רשע והיה כצדיק כרשע; חלילה לך - השופט כל-הארץ לא יעשה
משפט" - בראשית יח), תכונה שנמצא לאחר מכן אצל בחיר צאצאי
אברהם ובחיר האנושות כולה - משה ("ועתה אם-תשא חטאתם; ואם-אין
מחני נא מספרך אשר כתבת " שמות לב). אלוהים כורת ברית דווקא עם
זה שמערער על החלטתו.
כשיעקב עוזב את בית לבן ופונה ארצה הוא נתקל בדמות מסתורית
שנאבקת עימו: " ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר.
וירא כי לא יכל לו, ויגע בכף-ירכו ותקע כף-ירך יעקב בהיאבקו
עמו. ויאמר שלחני כי עלה השחר; ויאמר לא אשלחך כי אם-ברכתני.
ויאמר אליו מה-שמך; ויאמר יעקב. ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי
אם-ישראל: כי-שרית עם-אלהים ועם-אנשים ותוכל" (ברא' לב))
שמו של אדם הוא המזהה שלו, הדבר המגדיר אותו. וברכת המלאך היא
שינוי שם ("לא יעקב יאמר עוד שמך") הוא מגדיר אותו - ואת כול
צאצאיו בעתיד - מחדש כישראל = זה שנלחם באל, כי שרית עמו
ויכולת לו.
לאחר סבלו הרב של איוב באים חבריו לנחמו. כולם עוסקים
בתיאודיציה. הם מצדיקים, איש איש בדרכו, את מעשי האל. איוב לא
מקבל את דבריהם. הוא שואל, הוא מתריס, מנסה להבין, זועק לצדק.
לבסוף כשבאה תשובתו של ה' אל איוב ורעיו מן הסערה האל נוזף
בחבריו של איוב: " ויאמר ה' אל אליפז התימני: חרה אפי בך ובשני
רעיך כי לא דיברתם אלי נכונה כעבדי איוב" (איוב מב).  
בבית המדרש נחלקו חכמים ורבי אליעזר בסוגיא הלכתית: " באותו
היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו אמר
להם אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח נעקר חרוב ממקומו מאה אמה...

אמרו לו אין מביאין ראיה מן החרוב חזר ואמר להם אם הלכה כמותי
אמת המים יוכיחו חזרו אמת המים לאחוריהם אמרו לו אין מביאין
ראיה מאמת המים חזר ואמר להם אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש
יוכיחו הטו כותלי בית המדרש ליפול גער בהם רבי יהושע...
חזר ואמר להם אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו יצאתה בת קול
ואמרה מה לכם אצל ר"א שהלכה כמותו בכך מקום". מן השמיים אמרו
שהלכה כרבי אליעזר ולכאורה אין להוסיף על הנאמר ועל החכמים
לבלום פיהם ולקבל את הקביעה ללא עוררין. אך " עמד רבי יהושע על
רגליו ואמר לא בשמים היא (דברים ל)... שכבר נתנה תורה מהר סיני
אין אנו משגיחין בבת קול" (בבא מציעא נט).
דעת חכמים היא שאנו קובעים את הדרך בה נחיה, ואנו נפרש את דברי
התורה בצורה שנכונה בעיננו. כששאל רבי נתן את אליהו הנביא מה
עשה הקב"ה לשמע דברי ר' יהושע ענה לו אליהו: " אמר נצחוני בני
נצחוני בני". האל שמח בבגרות האדם ונטילת אחריותו להמשך גורלו.


You can be anything you want to be
Just turn yourself into anything you think that you could
ever be
Be free with your tempo, be free be free
Surrender your ego - be free, be free to yourself
(Innuendo, Queen)