במיני מעגלי אושר,
איך עליי להגיב?
עליי לדבר על גשמים?
שמא עליי להזכיר אביב?
תמיד הטלתי על עצמי,
להיות לזרים חביב,
הייתי בטוח שיעלה חיוך,
או חיבוק שיטיב,
הרי אין ביכולתי לשכוח
כי הריני חלק מקולקטיב.

תוכל לעמוד שם לפעמים?
בבקשה,
אני יודע שלא תשנה הרבה,
הדרך תמיד בעיקר
קשה,
נוטה להיות בד"כ חלש,
או פגיע,
אני צריך אותך שתעמוד כאן,
תצחיק,
תרגיע.

הגשמים מתרחקים העונה,
רחוק מכל בית שאני מכיר,
גם השמש לא מצאה תחנה,
בין כותלי העיר,
אולי תהיה פה לפעמים,
להזהיר,
אולי לעיתים יש בי חיוך או חיוב,
שמסגיר.

אני נוטה לאהוב.