הנה נפתחת דרך ומחזה רחב עד האופק
פסיעה רודפת צעד על שביל שמתפתל
כשקצב הדריכה קובע את הדופק
כמו זמר מתגלגל, אל הדרך מתפלל

על גבעה מוריקה מול נופים נשגבים
שכמות עייפות את הכובד שומטות
קרני חום מתגנבות בין צמרות העצים
ועלווה מברכת את בוא הרוחות

רפיון נלהב בתומו של מסע
אך לרחש מבהיל ציפיה מתהדקת
בפרץ מרהיב את השקט רמסה
סערה שובבה ורכה של שלכת

עוד רגע אחד של שלווה מחודשת
ושוב אל ה דרך קורא המשב
שלום לך גן על גבעה מקודשת
את אורך רוחי לך אני חב

ישנה רק דרך אחת ויחידה
ומפתני בתינו - מעיינותיה
ישנה רק דרך אחת ויחידה
כי כל המשעולים הם יובליה