|
אני שותקת.
אני דומייה ללא בת קול.
אני שברי רסיסים באמתחתך.
פעם הייתי ניצוץ.
הייתי מפגש קרני שמש שובבות.
הייתי אמצע יום.
אני אור עמום.
אני פנס רחוב בסמטה אפלולית.
אני הסחת דעת זמנית, דועכת.
פעם הייתי מזרקה.
הייתי תמונת דיוקן.
הייתי אופי. |
|
|
עת השתחררתי
המאשר המליץ לי
ביקור יומי בדף
האחורי, זה באמת
עושה לי טוב
לראות סלוגן עם
חתימתי.
ערד עזמוביץ
מסביר למה חזר
לכתוב סלוגנים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.