[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אז דיברנו, שוחחנו, הגענו למסקנה שזהו זה,
אין יותר 'אנחנו' .
אתה הולך בכיוון אחד,
ואני לכיוון הנגדי לו.
אז זהו, מה, ככה זה נגמר?
אך הכל עדיין נראה אותו הדבר!
רק העצב התמידי בליבי, החזק ההוא,
זה חדש. זה עצום יותר מקודמו.
אז לא נראה אחד את השני הקיץ,
וגם לא בכלל.
זה כבר לא יהיה אותו הדבר.




אבל רגע, מה יהיה בקיץ הבא?
בעוד שנה? אולי יש תקווה?
אבל לא, כי כבר בטח תהיה לך חברה,
ואני אתנהג הזויה משמחה בשבילך...
החיוך יהיה על פניי, והכאב יהיה בתוכי,
שכבר עברת, שכחת, דילגת על מה שהיה איתי.

ואם ינחת עליי רגע שיגעון? של אי-אכפתיות, של רצון בשבילך?

ואני אנשקך.

האם תצעד אחורה בגועל ואי-הבנה?
או האם תיפתח אליי ותשכח ממנה?

עם כל כך הרבה "האם", אפשר רק לחיות יום יום
ולראות לאן הדברים מובילים.


אני אוהבת אותך







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אמא, התעטשתי
וקרעתי וריד
בצוואר. תאהבי
אותי!












אפרוח ורוד
מתחנן לצומי
מאמא


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/5/07 6:34
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סיון מרקוביץ'

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה