יום עבות לו ביער אפל,
במזרחה של ארץ חומה.
בין עצים ניתן להבחין היה,
בפרחים, המחפשים את מלכם.

יגעים הם הולכים,
תחת שמים המוסתרים,
תחת צמרות עצים אפלים,
מחפשים את מלכם.

תחילה, ניגשו הם אל עץ זית נמוך,
נותן שמן וצל ליושביו.
שאלוהו על מלוכה,
וזה רק סירב באומרו:

"איני כה ראוי למלוכה-
הו רעי,
הנני רק עץ זקן.
אני נותן מבשרי למענכם,
אז חפשו לכם מלך אחר"

או אז הלכו הם,
פרחים ועצים,
לבקש להם מלך אחר,
אז ראו תאנה, מעל נחל ישבה,
שאלוה לגבי מלוכה.

והיא כה ענתה להם, בזו הלשון:
"ידידי, הסכיתו לי נא.
מלוכה היא דבר נורא ומושחת,
אינני בנויה לשלטון".

אז הלכו הפרחים, וחיפשו להם מלך,
כזה שיקשיב לדבריהם,
אז נקרה בדרכם, צמח גפן ישן,
שאלוהו, על מלוכה.

כה ענה להם הגפן בזו הלשון:
"ידידי, הסכיתו לי נא,
רק אלוהים ראוי למלוך עליכם,
ולא גפן כמוני,
חפשו לכם, מלך אחר"

אז הלכו הפרחים לחפש להם מלך,
ומצאו אז שיח קוצן ונורא.
שאלו העטד לגבי מלוכה - וזה הסכים, הנורא.

אז השחית הוא כל טוב, בממלכת עצים,
הצית הוא באש החמה,
השחית את מקומו של מלכי העצים,
ומר הוא, היה כה סופם.