אני לא רוצה לשכב עם אימא שלי
זה לא שאני לא נמשך אליה
היא אפילו נראית טוב, מאז שהפסיקה לצבוע את השיער
ואני גם די מחבב אותה
פשוט, לא יודע, משהו בזה נראה לי לא טבעי
לא זה שהיא מבוגרת, זה לא העניין
אני אוהב נשים מבוגרות
אלא דווקא זה שהיא אימא שלי
בן חודר לתוך אימו, אני לא יודע...
הרי כבר הייתי שם בפנים
ומה עם אשאב פנימה ואכלא?
אני לא אומר שהיה לי רע שם, חלילה
היה לי נעים בתוכה
אבל בכל זאת יצאתי, והתנתקנו
חבל להחזיר את הגלגל לאחור...
אולי צריך להתחיל לאט
ניפגש כמה פעמים, נדבר, נכיר אחד את השניה קצת יותר
ונראה איך זה יתפתח משם
תקראו לי שמרן
תגידו שאני לא מספיק ספונטני
אני פשוט לא רוצה לשכב עם אימא שלי
זו לא את, אימא יקרה
זה אני
מעניין אם יהיה לי פעם אומץ
לכתוב משהו חושפני באמת
כרגע אני לא מסוגל
לכתוב משהו שאי אפשר להראות לאף אחד
לדעתי, מה שעוצר אותי הוא הפחד
להישאר לבד עם האמת שלי
הרי כבר אלפי שנים ידוע
שלא טוב היות האדם לבדו
פתאום נתפסתי בהלה
מה אם השירים, שאמנם מאפשרים לי להתבטא
יפעלו נגדי?
אני מדמיין את הקריאה של עצמי
בתור משהו שיכול לקרב אנשים אלי
להכיר אותי יותר טוב
מה אם ההצצה פנימה תרחיק אותם ממני?
אני חושש
שמדובר בפחד הישן שלי
שמי שיכיר אותי באמת
יתרחק
מכירים את התחושה המתוקה
של להתעורר בבוקר
כשבאוויר ריח של התחלה חדשה
ואת הגוף מציפה רעננות, והרגשה חזקה
שהיום הזה הוא היום שלכם?
אני לא.
אח, רחמים עצמיים נהדרים
אני מקפיד לישון כל לילה
לפחות ארבע-חמש פעמים
איך בן אדם שמשתין במשך כל הלילה
מתעורר עם כל כך הרבה רעלים
עושה רושם שאי אפשר ליהנות מסמים
אם פוחדים מהם
לכן לא ברורים לי השלטים שמציפים פתאום את רחובות חיפה
כפטריות הזיה אחרי הגשם
"סמים זה סרט רע"
איך הסרט יכול להיות טוב
אחרי מסע ההפחדה הזה
תגעו בי. תלטפו. תחבקו. תרביצו
תנשקו. תנשכו. תפשיטו. תצבטו
תירקו עליי.
רק אל תחלפו על פניי
כאילו אני לא קיים
מצאתי שיר שכתבתי לפני שנים
(למעשה לא מצאתי,
אני זוכר אותו בעל פה מאז):
"בערבו של יום קיץ בהיר וחמים
כשירח עלה בשמשה
הסתיימה לה תקופה ארוכה בחיים
והתחילה תקופה חדשה
וכמו סוס צעיר שדוהר ודוהר
והופך לנקודה במרחב
נעלמה היא לפתע מטווח ראותו
רק כדי למלא את חייו
על מנת להשאיר לו ברק של תקוה
מופיעה היא מפעם לפעם
ומיד נעלמת ברעש אדיר
אחרי הברק בא הרעם
ואין היא. ולמרות זאת הוא לא מסוגל
להפסיק לדמיין ולנחש
איך יכל להיות לו היום הי"ב
בחודש יוני, שנת אלפיים וחמש"
לפעמים, רק לפעמים
אני מתגעגע לתמימות
(וכאן אני משתמש במילה תמימות
כדי לא להשתמש במילה טמטום)
שהייתה בי אז
כמה נחמד לשמוע גלגל"צ ברקע
בזמן שחותכים את הורידים
אחרוג ממנהגי ואתן עצה:
אם יש מישהו
שהזבל הרומנטי הזה
עורר בו רגיעה או נחמה
אני ממליץ לו לשאול את עצמו כמה שאלות
ולהתחיל בזה כמה שיותר מהר
כי הזמן קצר | 