נובמבר, 2006

אני מנומנמת, עייפה. הערב הייתי בסינמטק, צפיתי בסרט של פליני
במשך שעתיים וארבעים דקות. אני לא יודעת מה הוא בדיוק ניסה
להגיד, אני יכולה לנסות לחשוב על זה, אני לא בטוחה שאני רוצה.

התקשרתי היום לנעם, לא יודעת למה. מה קיבלתי מזה, מה זה נתן
לי. זה הרי מוזר, כל כך מוזר שאני לא רוצה לחשוב על זה. עברה
כבר יותר משנה ואני עדיין לא יכולה לדבר עלינו כמשהו שהיה לא
נכון, לא מתאים, ילדותי או מה שלא יהיה. זה מוזר מדי, כ"כ
מוזר.
לפני כמה ימים יצאתי עם סרגיי. הוא חמוד והוא מנגן בכינור, יש
לו פרצוף תמים כזה.
אבל איך אני יכולה להתנכר לשחר של העבר, שכ"כ אהבה את נעם,
שכ"כ האמינה ביופי ובאמת של האהבה שלה איתו, איך אני יכולה
לבטל את אמונותיה ולאמץ לעצמי אחרות. מבלי לחשוב, אני מבנה כעת
את העבר שלי מחדש. במקום להגיד, כ"כ עצוב לי שזה נגמר, אני עוד
כ"כ אוהבת אותו וכו', אני פתאום אומרת, היה לי חבר, היה מוזר
בינינו, היו הרבה דברים רעים, כנראה טוב שזה נגמר כי זה היה
קשר ילדותי ובעייתי מאוד (ובעצם הפנטזיה על האהבה הנכזבת שלי
הייתה גם במשהו מובנת ונעמה בטח בכלל הייתה מסבירה את זה
כדיסוננס קוגניטיבי, ראו איך האקדמיה דופקת לאנשים את השכל...)

כעת אנחנו כבר כ"כ הרבה זמן לא מדברים שאני בעצם כבר לא מכירה
אותו. פתאום מתנקה האמצע, נשארת רק התחושה הרעה שליוותה את
הקשר ומצד שני נשארים הזיכרונות המתוקים שלפעמים עולים. כל כך
מוזר לי. הרי ברור שטוב שלא נשארנו יחד, זה היה נורא עם היינו
עושים את זה. מיסוד של קשר שמקורו באהבה ראשונה רק בשל הקסם
והרומנטיקה שאופפים אותו, ללא פרופורציות ובדיקה של דברים
אחרים לא יכול להיות דבר טוב. אז מה כ"כ עצוב לי, מה כ"כ מוזר.

ולסרגיי יש שיער בהיר והוא לומד באוניברסיטה ועובד השנה
כמתרגל, למרות שהוא רק בשנה שלישית כי הוא כ"כ מוכשר. ואני לא
חושבת שהוא כ"כ מעריך אותי ומעניין אם הוא בכלל יתקשר. ויש
הרבה בחורים שאני יודעת שהם לא מתאימים לי אבל אני לא יכולה
לוותר על האפשרות למגע, לאינטימיות ולקרבה.
נעם סיפר לי שהייתה לו חברה חודש וחצי שזה המ-ון זמן (לטענתו).
והוא אהב אותה לקצת זמן וגם היא אותו. הם הלכו לצימר ביחד,
לצימר, הוא אמר והדגיש. איזה יופי, הוא והיא בצימר יחד, כ"כ
אוהבים. ולמה בכלל מעניין אותי להיכנס לתוך הסצנות המדומיינות
של הזוג הזה, מה לי ולהם. מה לי ולנעם כבר בעצם. והם שכבו
וכשהם סיימו, מזיעים, חסרי נשימה, הוא הסתכל בעיניה, כשעונג
ושמחה נשקפים מתוך עיניו, וחייך.  
קשה לי להבין את סרגיי, כל מה שרציתי זה קצת fun, קצת רענון,
למה זה לא התאים לו? למה הוא כל הזמן נשמע כאילו הוא מעוניין
ומתנהג כאילו לא? קשה לי להבין את הבחור הזה, טוב שמחקתי את
המספר שלו, על פי שיטתה של אליזה היקרה, כך שידי כבולות ולא,
איני יכולה עוד להשפיל את עצמי.
זה כזה גלגל"צי מצדי לכתוב כל כך הרבה על בחורים. בתור "ילדת
גלגל"צ" כפי שנעם קרה לי, קיבלתי את התחושה בזמן האחרון שכל מה
שמעניין אנשים בעולם זה רק אהבה, האמת שאת הרעיון הזה מקבלים
לא רק מהרדיו אלא ממקומות נוספים, סרטים למשל, זה נכון? זה מה
שמעניין בעיקר אנשים? זה מה שבעיקר גורם לאנשים לכתוב?
אני לא יודעת, לפעמים אני פוחדת שזה מן תוצר של דיכוי נשים
ארוך שנים שגורם לי להתעניין בעיקר בבחורים ושהשאר פחות יעסיק
אותי, מצד שני גם זמרים ומשוררים כותבים כל הזמן על אהבה.
כשהייתי עם נעם אני חושבת שדי ביטלתי את עצמי וטוב שזה נגמר כי
עכשיו אני יודעת שיותר לא אוותר על עצמי באיזה קשר שלא יהיה
לי, קודם כל אני, החיים שלי, הדברים השונים שממלאים את חיי,
אחרי זה בן זוג ואהבה ורומנטיקה פרוזאית, שאיני ממעיטה מערכם.

יש לי הרגשה שנרגעתי, שכבר לא דחוף לי למצוא עכ-שיו חבר, כלומר
אני רוצה חבר אבל מוכנה לבדוק את הדברים ולהיות סבלנית ולקחת
את הזמן להכיר אנשים ולא להחליט מייד לחיוב ולשלילה, כשהבעיה
בד"כ קיימת בצד של "לחיוב" שרק מסבכת אותי עוד ועוד. הדחיפות
המינית מצד אחד והנפשית מצד שני עדיין קיימים אבל יש בי איזו
שמחה, איזו ידיעה סתמית וכלל לא מבוססת או נכונה בהכרח שהדברים
הטובים, חלקם כבר מנת חלקי וחלקם צפויים להגיע בעתיד המסקרן
והחמקמק שעודו פרוש לפני.