איך זה שקרן אור המתמוגגת באפלה כל כך מכאיבה?
עד מתי תא קטן וחשוך יטיל אופל על נשמתי?
היכן אתם צבאות האושר?
היכן האמת?
האמת האחת והשלמה, שכולי משתוקק לה, נשמתי בוכה אל הילת הירח.
דמעות קדושות נובעות ממני אל תוך הלילה.
אני מחכה פה, לבד, מוקף בהדי זעקת השבר של רוחי, סופג את הכאן,
את העכשיו.
מוליד נצח של כאב.
הכאב הוא חלק מהשלמות, המודעות מחפשת את דרכה החוצה ממבוך
הצער.
האותיות והמילים מנווטות בבטחון בים היגון.
העיניים פקוחות.
אני עוצר.
מבין הכל וכל כך מעט בו-זמנית.
מכיר בתשובה, אך השאלות המובילות אליה פרחו מתודעתי.
מנסה להרגיש ולא לחשוב,
ומחכה... |