|
אימצי עגבותיך כנגדי כנחש
לפפי והרפי,לפפי והרפי...
הדליקי בי אש שתשחרר זירמתי
ותרווה תשוקתך היוקדת
חושי בגל חומי בקירבך
געי בעדנה בפנים בוערות
שפתיך נושכות וקורעות בבשרי
מגבירות את כאב-התשוקה
וכך ארגע בקירבך בעוד דקות
את למולי, אני למולך
מבטים של שובע
תחושה - של רוגע
תשוקה ורגיעה חלומית של אחרי...
או אז לחשי באזני את צירוף הסתרים
שאני כה חפץ שיבקע מגרונך:
אוהבת, כן אוהבת..
לא, אף לא מילה אחת יותר.
וכן גם אני:
אוהב, כן אוהב...
ודי לשנינו בזאת.
מרק. |
|
|
-אמנון, תגיד
ינתי פרזי.
-ינתי פרזי.
-אה... משהו כאן
לא בסדר... תגיד
שוב.
-ינתי פרזי. נו,
מה העניין? למה
אתה רוצה שאני
אגיד את זה? מה
זה בכלל?
-אה, הבנתי
עכשיו מה הבעיה.
הייתי צריך
להגיד לך שתגיד
את זה הרבה
פעמים רצוף,
ככה:
ינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזי.
-מה, זיינת
פרה?
אפרוח ורוד,
בעוד דו שיח
ברומו של עולם
עם אמנון
ז'קונט, חופר
לעצמו את הבור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.