אני שומרת את המפלצת שלי בקופסא לימים בהם לא אוכל לדבר עוד עד
הודעה חדשה.
זה בסדר היא שם אני יודעת, אין צורך למהר להשתמש בה שלא ירד
הערך שלה שלא תגמר הקדושה מתוכה הקדושה הכל כך בוערת ששורפת
אותי ככה.
זה מתחיל בלהבה קטנה בבטני ועולה אט אט במעלה הצינור עד הגרון
ואז.
היא כתומה המפלצת שלי כתומה וג'לית מאד. כל הזמן רוטטת בגלים
גדולים מלאי אהבה.
כל גל מתנפץ עלי באהבת אין סוף, אין גבול לרכות שלה אין גבול
למפלצת שלי אין גבול למה הייתי עושה בלעדיה?
הגל מתקרב אלי ענק וכתום קצת מפחיד. לא נורא זה פחד כייפי כזה,
זה פחד של, מה יש בתוך הגל הזה עוד שניה מכסה אותי ככה איך
ארגיש בהתחלה איך.
בהתחלה הוא קצת דוחף אותי ואז הוא עולה מעלי ומכסה את כל כולי
והשריפה הזאת בגרון, שורפת בגרון כל גרגר-אבק גרגר-חול
גרגר-מלח גרגר מתחפר עמוק בנשמתי והכתום הופך לחום והגוף חמים
ונעים לי לרגע. לרגע אני שוכחת שאני עמוק בתוך הגל אני צפה
במקום אחר, כאן לא כאן, שם עדיין לא לגמרי שם אבל אולי הפעם?
אולי רק הפעם לשם שינוי העיניים נעצמות אבל המלח בעצם מפריע
לעפעפיים להיעצם ומה שהן רואות שם באמת עד הסוף ורגע לפני
שהגוף מתמכר לחמימות הגל חולף ממני הלאה והעור רועד מקור. רגלי
מדשדשות במים עכורים או שזה לא. לא. לא כותבים דברים כאלה. כמו
שלא כותבים שעכור הכתום של המפלצת שלי השמורה כרגע בקופסא
רוטטת בועטת במכסה לא סגור הרמטית מנסה לצאת לימים עכורים כמו.
ימים עכורים בשבילה המפלצת הם כמו ביסקוויט בטעם שוקולד-תפוז
מחכה שעות על צלוחית-זכוכית דקה העלולה להשבר בכל רגע ליד ספל
תה חמים ממים עכורים הנה שוב אמרתי את זה. שוב אמרתי את זה.
אוף. אריאל. עוד רגע אקח אותו ואטבול אותו עמוק בתוך הכוס צריך
רק לחכות בסבלנות. בסבלנות. הנה זה בא. רגע. תרגעי. תחכי. רק
עוד רגע. זה בדרך. זה יבוא. רק, רק עוד רגע תתנפץ הזכוכית
תתנפץ הכוס יתנפץ הבסקוויט או שלא כי. לא. בעצם במחשבה שניה
הבסקוויט לא יתנפץ כי הוא יכנס לתוך הכוס לתוך התה ויתרכך או
שלא. דברים רכים לא מתנפצים דברים רכים לא מורגשים לא נשמעים
לא קיימים כמו פסיעות של ילדה יחפה בגרביים שמקפידה באדיקות
הראויה להערצה ללכת על קצות האצבעות ולשבת בחושך על אסלה כדי
לא. לא עכשיו. זה לא הזמן לדבר על זה כי. זה מה שראיתי. היא
ירדה במדרגות בחושך מביטה על הנוריות הקטנות בצבע אדום שעל
הקיר משתעשעת בכל הנצנוצים מסביב שעיניה הלחות יצרו לה, אשליה
של טיפות על זכוכית של אוטו שנסע בגשם בדרך למקום חדש ש... למה
לעזאזל היא נזכרה בזה דוקא עכשיו. דוקא כשהיה חמים ונעים. דוקא
כשהמפלצת נכנסה סוף סוף לקופסא שלה. לא רוצה. לא.  רוצה. אני
רוצה את המפלצת שלי. אני רוצה את המפלצת שלי עכשיו. אני רוצה
חום, חום אני רוצה אהבה אני רוצה קוים, קוים, פסים, קוים לאורך
כל הדרך כל היד שלי. לאורך כל הדרך כשהרכבת נוסעת לשם. אני
רוצה יד. אני רוצה יד. אני רוצה יד ושם אני רוצה לזכור. אני
רוצה לזכור כי אני רוצה לשכוח. לא כי. אני רוצה לזכור. לא. כי
אני רוצה לזכור. אני מנסה לומר לעבור. לא.