|
ילדה קטנה חופרת בור עמוק בחול. אבא יושב בצד ומסתכל. היא
נתקלת באבן. הוא בא לעזרתה. היא ממשיכה בשלה. מביאה מים ושמה
בבור. מכניסה את הרגליים, שוכבת לאחור. השמש מחממת אותה. היא
קמה למים הנעימים, לגלים השקטים. קופצת, משחקת... צפה.
יש לה את כל הזמן שבעולם.
ילדה קטנה מתבגרת. היא מתחילה להבין שאין טוב בלי רע. אין לבן
בלי שחור. ויש משקפיים בכל מיני צבעים. היא מאוד מתחברת
לשחורים. רק דרכם היא רואה "נכון".
האם איכפת לה שאין שחור בלי לבן?
ילדה גדולה חופרת בור עמוק בחול. היא נתקלת באבן. היא צריכה
עזרה. מחפשת מישהו. איפה הוא?
ילדה גדולה עצלה, שופכת רבע בקבוק מים לבור. מכניסה את
הרגליים, שוכבת לאחור. השמש מלהטת בה. שורפת.
היא קמה. מביטה לים. דגלים אדומים, דגלים שחורים. גלים סוערים,
אסורים.
ילדה גדולה צוללת. מתערבלת ומסתחררת בתוך מים קפואים.
שוקעת.
צפה. |
|
שאל אותי
הפסיכולוג: "ומה
אתה חושב כשאתה
רואה את הארובה
של רידינג?"
קפצתי, הפכתי את
השולחן: "לא
רוצה קורס טיס,
יא סוטה, יא
מלטף ילדים
קטנים"
ג'קי נסים,
"מטוראי עד
רב"ט: לעולם
טבח", הוצאת
מערכות בע"מ |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.