הם היו יושבים ביחד בהפסקות, מדברים אחרי העבודה, נפגשים מידי
פעם, קצת מדברים, קצת נוגעים. היא מספרת לי שהוא ידע בדיוק מה
לעשות כדי להפיל אותה. היא מספרת לי הכל ומפרטת לפרטי פרטים.
כל כך קינאתי בה שיש לה מישהו כזה! כל כך רציתי כזה קשר. טוב,
מה ידעתי? שמעתי רק את הצד שלה. והיא? מסכנה... ראתה הכל בדרך
שלה, התאימה את הכל לחלומות שלה והתעלמה לחלוטין מהאמת. טוב,
שתינו התעלמנו. הרי יכולתי להגיד לה להתרחק ממנו... לא שהיא
היתה מקשיבה לי, אבל יכולתי לנסות. במקום זה עודדתי אותה לפגוש
אותו שוב, לנסות להשיג אותו, להלחם עליו. די! אני לא אשמה
בזה... לא יכולתי לדעת שהגרסה שלה שונה כל כך מהגרסה שלו! הכל
היה נשמע כל כך טוב ואמיתי. מסכנה... איך היא נפגעה. אידיוט!
אם הוא ייפול לי לידיים זה הסוף שלו! אני אגיד לו הכל בפרצוף!
מה הוא חושב לעצמו שהוא התנהג אליה ככה? זה לא שהוא לא ידע מה
היא מרגישה, זה לא שהיא הצליחה להסתיר את זה כל כך טוב. לא
יודעת אם היא ניסתה בכלל.
כל כך הרבה סיפורים שמעתי עליו... קראתי את כל ההודעות שהוא
שלח לה... זה פשוט לא יאומן שהכל היה משחק.
בטח הוא הולך עכשיו, כולו מאושר, מרוצה מעצמו על איך שהוא
הצליח להפיל אותה כל פעם מחדש.
אוף, והיא עוד בזבזה את המחשבות שלה עליו, הקשיבה לשירים ורק
חיכתה למצוא משפט אחד שמתאים למצב שלה ואז כבר כלום לא היה
משנה - זה יכול להיות שיר גרוע, זמר שהיא שונאת, סגנון שהיא
שונאת - לא משנה... היא הקשיבה לשיר בלופ כאילו זה השיר הכי
יפה בעולם! טוב נו, כולנו היינו במצב הזה מתישהו בחיים... אבל
לא ככה, לא במצב שלה.
"המצב שלה", ככה אנחנו קוראים לזה בחבורה כי לא ממש נוח להגיד
את זה בגלוי. אתם יודעים, לא כל יום חברה שלכם מתאשפזת במוסד
פסיכיאטרי בגלל בחור. אנחנו לא כל כך יודעים איך להתייחס לזה
אז אנחנו קוראים לזה "המצב שלה".
האמת? היא עוד מעט משתחררת כבר. וואו, אני מתגעגעת אליה!
הלוואי שהכל יהיה בסדר. אני כבר מתה לספר לה על הבחור החדש שלי
אבל אני לא חושבת שאני אהיה מסוגלת. אני מפחדת כל כך לפגוע בה,
להזכיר לה משהו, להזכיר לה מה זה כשבחור ובחורה באמת אוהבים!.
אבל מה שהכי מפחיד אותי... כל כך מפחיד אותי... מאוד מאוד
מפחיד אותי... שהיא תראה אותו. הוא בטח יבוא, ייגש אליה לאט
לאט, ייתן לה נשיקה בלחי ויתנהג כאילו לא קרה כלום. הוא לא
יודע על ה"מצב שלה", אף אחד לא סיפר לו. אז הוא יבוא ויהיה הכי
נחמד בעולם, ויצחיק אותה ויגיד לה שהוא מתגעגע. היא פשוט לא
תעמוד בזה - היא תעלה אליו הביתה לקפה וכל הסיפור יחזור על
עצמו ומי יודע איך זה יגמר הפעם.
אני בכלל לא מבינה למה הוא לא התייחס אליה אף פעם ברצינות, למה
הוא היה כל כך עסוק בלפלרטט איתה אם הוא לא רצה אותה באמת? הוא
פחד? הוא נלחץ? הוא רצה מישהי אחרת?.
טוב, כלום לא משנה! הוא פשוט אטום. הוא לא ראה מה היה לו בין
הידיים, הוא לא הבין איזה דבר טוב יכול היה להיות לו, אין לו
מושג מה הוא הפסיד.

אני מקווה שהכל יהיה בסדר כשהיא תצא, אני מתגעגעת אליה. אני
מתגעגעת ללילות מלאי האלכוהול שלנו, מתגעגעת למסיבות, לפאבים,
לטיולים, מתגעגעת לצחוקים, לשיחות ולשטויות שלנו...
אני מתגעגעת אליה - אל האני שהייתי לפני שפגשתי אותו.