חיים נוי / דבר יחיד |
עמק ומעליו חורשות בצבעי סתיו.
טייל מגיע, מפה אותו הביאה הנה בשלום
ואולי זיכרון.
פעם, מזמן, בשמש,
כאשר ירד שלג ראשון, בנסיעה הלום:
הכיר שמחה חזקה, בלי סיבה,
שמחה לעין. הכל היה בקצב
של עצים נעים, וכממעוף הציפור:
במשיכה לא מובנת, בתנועת הארץ.
חוזר בשנים, כלום לא דורש.
דבר אחד רק רוצה, יקר ערך:
להיות לבדו, נקי, במבט בלי שם,
לא לצפות לפחדים או תקוות,
על הגבול,
היכן שאני מסתיים
ולא - אני מתחיל...
14.2.07
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|