את לא רואה אותי, או לא רוצה.
את מטאטא את הקיום שלי מתחת למיטה.
ואם ארצה להצטרף, באמצע המסע,
את תעלי עלי בקרונותיך, בכדי שאפגע.

כן, את ויתרת עלי, קבעת את הכללים.
ואם יש משהו שונה ממך, שיחפש את החברים.
את לא רוצה להתמודד עם האמת שבחיים.
את הולכת לכל הרוחות, שיקפצו האחרים.

את לא רואה כבר איש, ולא רוצה.
וכמו תמיד, מצאת בפעם האלף
את סימני הגאולה.
את ממשיכה להיות עיוורת, כמו קטר במנהרה.
וכשתגיעי לקצה, שוב תגלי,
את האור של הקטר שבא.

פזמון:
תסתכלי לי בעיניים,
אולי תראי עוד אור בקצה הקשת השחורה.
העניין, שבינתיים, צריך לשמור, שלא ניפול,
שלא ניפול, שלא ניפול, שלא ניפול.