היא חיכתה לחופש הזה,
כל כך חיכתה לחופש הזה,
לתת לעצמה לנשום,
לנוח ולא לעשות כלום,
היא ציפתה בקוצר רוח לחופש הזה,
היא כבר תכננה הכל:
לישון קצת, לנוח, לשמוע מוזיקה,
לקנות לעצמה כמה דברים,
היא ממש תכננה במוחה את הכל.

היא רצתה חופש לא רק מהסובבים אותה,
לא רק מהמשפחה,
לא רק מהעבודה והלימודים,
לא רק מהמצב,
לא רק מהחיים,
חופש מעצמה.

היא רצתה רק את עצמה,
בלי אף אחד אחר,
לנשום עמוק,
לא לעשן, לא לשתות,
רק לנשום עמוק

היא החליטה שבחופש,
היא לא תראה טלוויזיה,
היא לא תשמע חדשות,
רק תהנה מהספק שהכל מצויין.
היא תכננה לא לראות אותו,
את הבן זונה,
היא אמרה לעצמה שהיא צריכה להירגע,
לא בספא, או בכל מקום שייקחו כסף בשביל השלווה שלה,
היא רצתה מקום שקט, רדיו, מחברת וסנוויץ'.

היא רצתה רק את עצמה,
בלי אף אחד אחר,
לנשום עמוק,
לא לעשן, לא לשתות,
רק לנשום עמוק

והנה הגיע לו החופש,
היא הייתה מאושרת רק מעצם המחשבה,
שהגיע הזמן לקיים את תכנוניה.
כל היום חייכה לעצמה ולא שמעה דבר,
ציירה על כל הדפים ציורים קטנים ומפגרים,
לא שמה לב לכלום,
היה לה טוב, אפילו בלי החופש המתוכנן.

היא יצאה מהמשרד,
נכנסה למכונית,
התחילה לנסוע, עמדה ברמזור והקשיבה למוזיקה,
ואז בלי הודעה מוקדמת נכנס בה רכב מאחורה,
היא נכנסה ברכב שמלפניה,
וכך זה המשיך,
היא דיממה כל כך,
כל הרכב היה מעוך ומלא בדם,
דם של חופש מחוספס.