עדין מרגיש אותך בתוכי - במקומות חבויים-מלאים בצללים
ותר את קולך בתוך רחשים שהשארת בחלל
בין שני חדרים.
אותם רגעים בלתי נשכחים,אותן נגיעות ומנה כחלקי
אשיר אותם כאן - עדות לרצון משותף שהוביל
לימים ארוכים וחסרי תהייה על עתיד
ושמים גדולים, ואולי יש סיכוי אם ארוץ מהר אל תוך המחר
לא ישיג אותי לילה לבן.
מה להרגיש? ואיך כשנקום הכל יתכווץ - יראה לך עמום
בתוך שממון שבו תחלפי במהירות על פני
לא תגידי מאום.
וזה בשבילי - וזה בשבילך הכי טוב שניתן
זה ללכת על אש,לחוש בצריבה אוכלת בעור
ולהמשיך בכניעה לתוך היום יום
שמוביל לרגעים מלאי תהיה... על איפה שאת.
ועל מה את עושה? ועל אין מקום בגעגועי
שבו את מגיעה
אני כאן תנסי,תפחדי - רק תתני לי סימן
שאפשר להמשיך-
לקוות לימים ארוכים בלי לילה לבן...
בלי עוד לילה לבן.