שוב,
נוגסים פרקים מחיי,
כעסיס אבטיח
מוצצים נשמתי.

מנקרים בראשי,
בשירת ציפורים
מתוקת-נדודים,
סוחטים נפשי
כסמרטוט רצפות.

ילדים, חברים,
הורים, ונשים,
תובעים נדרים, וחובות.
מרסקים שלוותי
לעופרת, דם, גופרית
ודמעות.

לא נעים,
הבנתי.
לבד...
פה חסום, ברדס,
קנה ברקה,
בן ערובה של עצמי.

צילי רענן,
מלילה משחיר,
ממלא פרצות הסופה,
זריחה
חדשה.

05.03.07 חולון