ממרומי מגדלך, מגדל פחדים וחרטות , ממרחק נראו לי פנייך.
חציתי הרים, צלחתי ימים, ולבסוף הגעתי אלייך.
אל איני יכול לחבקך,
ואיני יכול לעזבך.
אבני תסכול בינינו, משובצות באופן מופתי באכזבה ועצבות.

שלשלי אליי שיערך רפונזל
שזרי בו אהבתך
שלחי צמתך אליי רפונזל
הרימני אלייך, האינך מזהה אהובך?

רפונזל מביטה מאשנב חלונה המבוצר ומהססת.
היסוסך מובן רפונזל, מובן ומכאיב יחדיו.
אכן נפגעת מידיי בעבר רפונזל, אבל הביטי, אני כאן עכשיו.
ונדדתי ימים על לילות,
לחמתי שדים ומפלצות,
ומות מתו כולם, ודמם מגעל ומכתים ידיי.
הנני לוחם שבע קרבות רפונזל, חוני נפשי, שלחי השיער אליי.

שלשלי אליי שיערך רפונזל
שזרי בו תקווה, שבצי בו חיים
שלחי צמתך אליי רפונזל
הזדמנות שנייה מגיעה גם לגדול החוטאים.

אגדות ילדותי מגולמות בך רפונזל.
את נסיכתי ואני אבירך, רכוב על סוסי הלבן.
אך אין זהו סיפור אגדה רפונזל, סופנו הגיע מוקדם מדי, אין לאן
להתקדם מכאן.
ממגדלך הכל נראה כה ברור,
מחכה את לאביר אחר רפונזל,
זהו סוף הסיפור.

שלשלי אליי שיערך רפונזל
שלחיהו אליי למזכרת
לנצח אהבתיך רפונזל
נסיכתי את, לא ביקשתי להציל אחרת.