"אני לא יודע אם שמת לב, המפקד, שציפורני הקורבן נקיות, משמעות
הדבר היא שלא היה כאן מגע פיזי לפני השימוש בנשק חם", הבלש
הצביע על הגופה שהייתה ליד הבר.
מה עכשיו הוא משחק אותה, שרלוק הולמס? אני רק מקווה שלא יוציא
כינור ויתחיל לנגן יצירות באך, בשביל הריכוז.
הנחתי כוס בירה ריקה והסתובבתי אליהם. הם היו עסוקים בלחטט
בארנקו של הצעיר. חור מדמם על המצח היווה סיבה מספקת עבורי לא
לבחון את ציפורני הקורבן. נשענתי חזרה על הבר והזמנתי עוד
סיבוב. הנה, עכשיו אני עושה את עצמי הנק קינסקי מימיו הטובים.
אני מקווה לא לסיים את היום בזיון ילדה מכוערת בעוד החבר שלה
מתבונן מהצד ומאונן.
הבזקי מצלמות הפריעו לי להתרכז בשתיית הנוזל החום. כנראה
שבחרתי במקום לא נכון להירגע.
צעקות פתאומיות הכריחו אותי להסתובב שוב לכיוון זירת הפשע.
המצב דרש זהירות מסוימת, אולי הרוצח עדיין מסתובב כאן. זה לא
יהיה נעים לחטוף איזה כדור תועה או, חס וחלילה, שמישהו ייפול
עליי וישפוך את הבירה שלי.
צלם צעיר הצליח להשתחל מתחת לידי השוטרים ששמרו על הכניסה
ובזמן שאלה סילקו אותו החוצה, הוא ניסה לצלם את הנרצח.
הוא בטח יחזור בעוד מספר דקות מהדלת האחורית, כמו ספיידרמן,
ואם אפשר ביחד עם הרוצח מתחת לבית השחי.
רק לא ברור לי זה על הרצפה, איזו דמות הוא מחקה? לפי תנוחת
הידיים, זה יכול להיות ישו על הצלב... אני לא יודע, אני צריך
לחשוב על זה קצת יותר לעומק.
הגיע תורי למסור עדות למשטרה. סיפרתי להם שהרוצח דומה כמו שתי
טיפות מים לבילי הנער.
העולם נראה לי כתוצר של דמיון חולה של אחד שבילה זמן רב מדי
בקריאה בשירותים.
רוקנתי את הכוס ומיהרתי החוצה, לפני שטחור עצום מימדים יופיע
ויבלע את כולנו.
אני הולך הביתה לכתוב סיפור, אני חייב להמציא איזה גיבור שידמה
לברמן. זה כדי שאנשים לא יצביעו עליו ברחוב כי הוא נראה טבעי
מדי.