יושב אדם ומחכה
שנים חכה לזה שזה יקרה
וכל חייו חלם אותו אדם על הדבר
דבר כל כך יפה ומושלם
ושוב יורדת לו דימה ועוד דימה
לזכר כל אותה המלחמה שבא השקיע כל חייו
וכל זמנו כלל עכשיו ועד לסוף
ושוב יושב אותו אדם קורא לו ספר
וכבר ידיו התחילו לסרב ועיניו כבר עייפות
והמוח כואב, פניו אדומות מרוב מאמץ כמו אותה דימת דם
דימת דם אדומה שנזלה מעניו עכשיו וגם לפני שנים
שנים עברו ומת אותו אדם
כבר לא יושב הוא על כיסא זהב
ולא קורא ספרים, ואין מילים
ואין אנשים שיכולים להבין
עברו שנים רבות מאז וראה ילד קטן
כיסא זהב וספר שחור - לבן.
עלה על הכיסא והתחיל לקרוא
ושוב גם לו ירדה דימה קטנה, דימה אדומה. |
