במנהרת זמן ארוכה, בה ראיתיני צועד, מאחורייך,

זרקור ענק, מפחיד, הטיל צל כבד, ארוך ממידתי.

אור בא והולך, יד עלומה פותחת, אחרת מכבה,

כמשחק מרושע של דמויות שטניות, בצחקוק,

בקול לא רך. ביעות לילה בשעות יום, ושמש.

פחד סתום נוזל מדרכי עבר אל עתיד לוט,

כי טוב, ויש מה לאבד, דברים בגו. הווה.

מקצת ממני אומר, אל תבטיחי דבר,

נזרום כמי נהר, נחרוז על צלע הר.

והשאר, הנותר בי, רק זועק

פשוט היי נא שם, השארי.

הן ידעת עד כמה חשוך

על פני תהום גם ציה.

וכל שאבקש הוא,

תוואי של אושר.

ובשתיקותייך,

הן אשמע -

פעימות

לב.