ככה אני נשמע כשאני
נסחף בדימויים.
עומס יתר מזכיר לי
משאית,
כשאני מרגיש כמו משא
נודד
בין ניסיונות והסברים,
עליי להזכיר לעצמי
שאלה רק מילים.
כשהימים מטביעים אותי
במעמקים
והלילות מחזירים אליי
אוויר לנשימה,
כשאני חש כאילו ידעתי
להסביר את האמת
שלי,
אני כאן.
כשהילדים כבר גדולים
וגם אני,
כשמתגלה מבעד לעיני התום
קנאת הסיבות,
קריאת הכיליון,
שמיטת העיוורון,
זריחת הקלון,
או-אז נגמרת שורה וקללותיה,
בית ומסעותיו,
והתחלות הן שוב כל כך
עכורות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.