בסופו של דבר
הדברים התגלגלו לכאן
מישהו גלגל אותם
לפתחי
והותיר אותם צורחים וחסרי אונים
כמו תינוק נטוש
ולמה שאדע אני
מה לעשות עם זה?
מדוע מצפים ממני לחליצת שד
ולהפגנת אינסטינקט אימהי
ולא לבעיטה הגונה
וטריקת דלת?

בסופו של דבר
הדבר הגיע אל סופו
הבלתי נמנע
והיה צער
ואולי אף תוגה מסוימת
ושיחות שקטות על פוטנציאל
שלא התממש

(בסופו של דבר
זה מתבקש)

באין עיניים רואות
את היופי שלי
האם הוא בכל זאת
ממשיך להתקיים?

בהתעלמות הקטנה שלך ממני
ושלי מעצמי
יש כוח
ובמקום שיתקיים תרחיש אחד
נכתבים אלפי תרחישים
החיים בכפיפה אחת
קורמים עור וגידים
ונושמים בכבדות
כגלמים הקמים
על היוצרת

אולי אין זה מספיק
רק לא להזיק
ומדי פעם
צריך גם להביא
תועלת

הריני מתירה אותך
משבועת היפוקראטס שנשבעת
לעצמך

אני רוצה שתמיט
עליי נזקים
כדי שאוכל
להרגיש דבר מה
פרט לשלמות
השבורה הזאת