מי אשר בגדי מלכות
הלביש לגופי
מי שעטף את כל כולי
וביקש שאהיה למענו
כבובה על חוטים
נשאר כאבק לצעדיי
ונתון לחסדי הרוח

כי לא בגדי מלכות ביקשתי
למלא נפשי
וחידה נשארתי
לפוגש דרכי

זה אשר הרכיבני
לעבר האופק
זה שהרחיק מעמי
את גבולותיי
וככלי משחק לסיפוק
יצריו הייתי
נשאר כחק המפחד
להירמס מתחת נעליי

כי לא את האופק ביקשתי
למלא נפשי
וחידה נשארתי
לפוגש דרכי

מי שביקש למלא
יומו בשעותיי
זה אשר מכר לי מלים
חסרות בסיס
וקווה להשאירני
בענן מילותיו
נשאר כברק המבשר
בואה של הברכה

כי לא מלים יפות ביקשתי
למלא נפשי
וחידה נשארתי
לפוגש דרכי

בהגיעני עד כאן
עייפה מנדוד
וכל גופי צלקות
מן הדרך
ופשוטה מכל הבריות
אך נפשי כואבת
התיישבתע למרגלותיו
של העץ הרחום

כי לא דבר מכך ביקשתי
למלא נפשי
וחידה נשארתי
לפוגש דרכי

עד נפגשו עיניינו
בצומת ההיא
בה התבהר הרקיע
להתמזג
בכחול של מבטנו
וקרני השמש
לטפו ראשינו לאות ברכה
לדרך האחת

כי ידעת את שביקשתי
למלא נפשי
כי הרז שמרתי
לך אהוב לבי.