ג. א. טלי / כך היה, תמיד |
הגרמנים יורים בחנינה שלי
קוראים לי בשמות גנאי:
כותבת המילים, שותקת,
טובעת השירה.
אני כה רעבה, כה רעבה לומר
אבל דוממת חפויה. בארץ האחרת.
מחכה, לתום המלחמה
נהר אדום,
נהר, קמוץ מתים
כמה לילות אספור קרובים על משכבי?
כמה לילות אגווע אל בוקר נר
בלי חנינה?
הגרמנים יורים בחנינה שלי.
קוראים לי, בשמות גנאי:
עשר פעמים
ואולי עשרים
עברתי במקום הזה
בשלום.
אבל מי ערב
שהיום אעבור
במקום הזה
בשלום.
שארית החיים/ לאה גולדברג (בית ג')
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|