|
הגוף מניח היותו וכסותו
עוצם את עצמו מעצמו ויוצא לרווחה
רוחו שט
[ ]
מים מכסה פרודותיו להתחיל מראשית
שערות ראשו - עד כפות התנודות
ודקלי הריסים כפרות נווה
בגשמי הלא נראה
[ ]
ורוח על פני תהום קיומו
בורא מחדש גלגולו
[ ]
להיבדל. בימים הללו בזמן ההוא
מתוך עיצומו
מחכה לאות אב
[ ] |
|
|
אני אוהבת את זה
מאחור!
שרה טבעות.
תגובת מערכת:
אין הנהלת האתר
אחראית על
פלאגיאטים מהשער
הכמעט אחורי של
עיתון העיר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.