מחמלי,
זמן רב לא כתבתי מילים ללא מילים
הימים נטרפים מחמלי כמו עלים מוריקים
ונושרים אל כביש האספלט הגדול של החיים
אנחנו יקירתי פוסעות בשבילי עפר אל כפר האדם
מחפשות דשא רך להניח הכף, ללטף הפרחים.
הנצח עדין ילדתי שלי, יש בו שמים טהורים
כמו שאת, משוש חיים. את האור, את הרוך
את החום שממיס את כל הטפל משליך אותו לעזאזל
את המילים הפשוטות, התמות, הזכות
את טוהר היות, שלי, מחמלי
חיי.
רז היותנו יקירתי הוא הסגולה ללכת מבלי להראות
ללכת כדי לראות. ראשוניות הדברים. כמו ילדים
שטרם נגעו בגלגלי המבוגרים. והם נוסעים על ענני נוצה
מבורכים. עטופים בגלימות מלאכים.
אלוקים שוקד על הזריחות והשקיעות.
שומר במרומים ועל פני האדמה
על כל רגב ושגב.
אנחנו סופגות כמו קרניים מחממות
את הברכה ואת התפילה. את השקט ואת השעה
כל אלה מים חיים ילדתי. גשם סגולה
יקירתי הברוכה אני כותבת אותך באותיות זהב
שזורות בחוטי כסף וחוט השני עובר ביניהן
כמו חבל טבור ביום היוולדי ממך
ביום היוולדך ממני
את מבריאה רקיעים. להולכים ושבים
רכה לשנים. החיים רעמים וברקים
אחר כך באות טיפות הגשם ומנקות את ארובות הימים
האדמה מדיפה ניחוחות טריים כמו אותם דברי מאפה קטנים
נארגים מעשי אדם והדם ואנו נושמים ונושפים
בבואנו בכל דקה ודקה צרופה את לכתנו
יש שיודעים נשמתי את הדברים
הם נשקפים באישונים. את יודעת חמדתי האישונים מדברים
ולריסים יש מנגינה בדיוק כמו לים עם פני המראה
את זוכרת את החיבוק הגדול
את ואני - אופק ומליחות ברוכה
חובקות את חלקת אלוקים הקטנה שלנו.
אמרתי לך: 'תנצרי ילדתי את הרגעים, הם ישמשו אותך
חיים שלמים'.
לבתי, באהבת אין קץ
חיים שלי - זהבה בן
http://www.angelfire.com/az3/mizrahit11/zehava.mp3
שנה טובה בית-ישראל